הלכה יומית י"ד אדר
ל אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה. [כ''כ הרמ''א בהגה (ס''ס תרצה). וכתב ע''ז המג''א, לא ראיתי נזהרים בזה. ואפשר דדוקא אלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה שולח בשבילה לכמה בני אדם. וכתב בספר מעיני ישועה (דף כח) דמשמע מהמג''א שאינה נפטרת מהמצוה במשלוח מנות של הבעל, אלא עד שישלח בשבילה. ומד' הא''ר לא משמע כן, שכתב בשם המג''א, אבל אם יש לה בעל, לא. ומשמע דסגי במשלוח מנות של הבעל. ואינו כן וט''ס נפל בד' הא''ר. והפרי חדש כתב ע''ז שאינו מחוור, דהא כתיב משלוח מנות ''איש'' לרעהו, ולא אשה. [וכן העיר בעל חות יאיר במקור חיים]. ובשאילת יעבץ כתב עליו, ולי נראה שדינו של הרמ''א דין אמת וישר, שלא בכל מקום שנאמר איש בא להוציא אשה, שהרי כתוב (במדבר יט ט), ואסף איש טהור, ולא מפקינן מניה אשה, ואיש להוציא את הקטן הוא דאתי]. וגם אשה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד. וטוב שלא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש. פן יבואו לידי ספק קדושין, אלא ישלחו איש לאיש ואשה לאשה. [הרמ''א בהגה (סי' תרצה). וע' במג''א (ס''ק טו) שכתב, שהחשש לספק קידושין הוא שיאמרו שסבלונות הם (וכבר נתקדשה מקודם). ע''כ. וחומרא יתירה היא, דהא לכ''ע אין חוששין לקידושין אלא אם נשתדכו תחלה. וכמ''ש הרמ''א באה''ע (סי' מה ס''א), בשם הרשב''א בתשובה (סי' אלף ורכג). אלא שבב''ש שם כתב, שמדברי התוס' קידושין (נ:), לא משמע כן. ומ''מ הרי כבר כתב מרן (סי' מה ס''ב): ''דהאידנא נהגו בכל מלכות אר''י ובמצ...