"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"

(ויקרא כה, לה)

מילה אחת חוזרת ונשנית בפרשה והיא "אָחִיךָ". "אָחִיךָ" זה אותו אדם שהסתבך בעניין כלכלי וכעת זקוק לעזרה לפני שהוא נופל מטה. על זה באה התורה ומצווה אותנו: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ - וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". כלומר, עוד בטרם ייפול ויהיה קשה להקימו - החזק בו.

כתב ה"שפת אמת" (תרמ"א): "וממשמע שנאמר וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, שיש בכוח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו.. והקדוש ברוך הוא וברוך שמו, משפיע בכל יום לכלל הבריאה כל הצטרכות שלהם, הן בנפש הן בגוף ועל זה מברכין 'הזן את העולם כולו, רק שהמקבלים צריכין להתאחד ולתת זה לזה באחדות אחד, ואז אין מחסור דבר.. בוודאי נמצא העזר אצלך.. שכך ברא ה' יתברך, שיהיה לזה סיוע מזה וזה לזה יצטרכו כדי שיבינו כולם כי הכל מה' יתברך. ולא יהיה כל השלמות אצל אחד. לכן איזה חכם הלומד מכל אדם שיש אצל כל אחד דבר מיוחד יותר מלאחרים".

ה"שפת אמת" הולך צעד נוסף פנימה. אם התורה מצווה עליי "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ", זה אומר שיש אצלי, בתוכי, כוחות חיים שיכולים להעניק כוח למי ש"מָטָה יָדוֹ". ולא זו בלבד. עצם העובדה שהקושי של אח שלי נגלה אליי, ולא אל מול עיניו של אדם אחר, דבר זה אומר שיש בי את היכולת והכוח לסייע לו, וכוחות החיים שלו נמצאים אצלי.

למעשה, המעגל רחב הרבה יותר. הקדוש ברוך הוא מוריד את כל השפע הנצרך לעולם כולו מדי יום - ועל זה אנחנו מברכים בכל יום בברכת המזון: "הזן את העולם כולו בטובו". אלא שהשפע הזה לא מגיע ישירות למי שזקוק לו. הוא מגיע לחבירו, מדוע? כדי ליצור עולם של חסד, של נתינה, של העברת כוחות מאחד לשני. וממילא גם ליצור את ההכרה שאני חסר, ושאין בי שלמות. גם אני זקוק לסיוע מחברי.

עולם כזה הוא עולם שבתוכו מונחת הענווה. כולם זקוקים לסיוע מכולם. וכשזה קורה, מגלים שאכן כל השפע נמצא וקיים בעולם. הוא רק צריך לעבור מאחד לשני.

כל אדם הוא מיוחד, עם כוחות וכישרונות מיוחדים לו. החידוש הגדול הוא בזה שהכוחות שקיימים בי, ניתנו לי כדי שאעביר אותם לחברי, הזקוק להם. בין אם מדובר בעזרה חומרית או בעצה או בתוכחה. אנחנו ארוגים זה בזה, והחכם האמיתי הוא זה "הלומד מכל אדם", כי האמת האלוקית הגדולה נתחלקה לניצוצות שנמצאים אצל כל אחד מאיתנו.

הרב אייל ורד, מהספר: "אל שפת האמת - על פרשת השבוע"