אלה מועדי השם מקראי קודש
{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי (ויקרא כ"ג). {ג} שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַ-ה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא פרק כג) פסוקים א' - ג' דורשים הסבר כי פרשת אמור (ויקרא פרק כג) כולה עבור "מועדי ה'" מלבד ענין שבת שנמצא שם (פסוק ב') בהתלבטות. מועדי ה׳ צריכים קידוש ב״ד – כדכתיב אשר תקראו אתם קרי ביה. אתם צריכין ב״ד לקדש ראשי חדשים כדי לעשות המועדות בזמנון. אבל שבת בראשית סופרים שבע ואינה צריכה קידוש ב״ד – הגמרא בשבת (סט ע"ב) מביאה את דברי רב הונא בדבר אדם שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, ולדעת חייא בר רב, משמר אחד ומונה ששה. הגמרא מסיקה שבכל יום במדבר יהיה מותר לעשות את המלאכות המינימלית שהוא צריך בשביל לאכול באותו היום, כולל ביום השבת שהוא בחר, ולא משום פיקוח נפש, אלא בגלל שמירת שבת הפרטית שלו. אולם, צירוף שבת עם המועדות בפרשת אמור גורם ספיקות לעניין שאנן דנים בו. רש"י הוא זה ששאל, "מה ענין שבת אצל מועדות?" והוא השיב "כדי ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות". לעניית דעתי,הרי אם שבתות אינן צריכות קידוש בית דין והמועדות כן צריכות קידוש ב"ד, יבואו שבתות שאינן צריכות קידוש בית דין ויבטלו את הבית דין. וכדי למנוע אפשרות זו, צירפה התורה את השבתות עם המועדות של פרשת אמור כדי לקיים את המועדות עם קידוש בית דין. הקב"ה רצה שבני אדם יתקיימו ממלאכה, שאם ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ז' ימים מיום שנתן אל לבו ומקדש השביעי, עושה קידוש והבדלה ועושה בכל יום מלאכה כדי פרנסתו ולא יותר. (אורח חיים, שמ״ד). חז"ל, כנראה, לא דנו בסיטואציה של אדם שיצא אחר חג הפסח אל המדבר בלי לדעת מתי חל שבועות.. הרי שבועות מיוחדת והיא אינה צריכה קידוש ב״ד כיתר המועדות משום שהחג תלוי בספירת העומר. סְפִירַת הָעוֹמֶר היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לספור כל יום במשך 49 ימים בין פסח לשבועות. ביום החמישים של הספירה חוגגים את חג השבועות שפר בנימין סטולמן אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
