[1]  ג,א: בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח; וּמִצְו‍ֹתַי, יִצֹּר לִבֶּךָ: ש: מדוע כה חשוב לשכוח את התורה ולזכור את מצוותיה? ת: יש תשובות לשאלות אלה, כגון: יוסיפו לך שנות חיים (ב), הוא יישר אורחותיך (ו), וימלאו אסמיך שבע (י), ותומכיה מאושר (יח), כִּי-יְהוָה, יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ; וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד (כו). סיבה נוספת לקיום התורה וחכמתה: כָּבוֹד, חֲכָמִים יִנְחָלוּ (לה).

[1]  ד,א: שִׁמְעוּ בָנִים, מוּסַר אָב; וְהַקְשִׁיבוּ, לָדַעַת בִּינָה: ש: מדוע כה חשוב לשמוע מוסר אב ולהקשיב לדעת בינה? ת: יש בפרק תשובות רבות לשאלות אלה, כגון: כִּי לֶקַח טוֹב, נָתַתִּי לָכֶם (ב), תְּכַבֵּדְךָ, כִּי תְחַבְּקֶנָּה (ח), תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ, לִוְיַת-חֵן (ט), וְיִרְבּוּ לְךָ, שְׁנוֹת חַיִּים (י), כִּי-הִיא חַיֶּיךָ (יג), כִּי-חַיִּים הֵם, לְמֹצְאֵיהֶם; וּלְכָל-בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא (כב).

[1]  ה,א: בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה: ש: מדוע כה חשוב להקשיב לחוכמת האב? ת: חכמת אב מבוססת על ניסיון השנים, המאפשר: לשמור מזימות (ב), כלומר להישמר מאנשים רעים החורשים עליך מזימות רעות. טוב לשמוע לאב (ז), כדי לשמור על הבית והמשפחה, ולהתרחק מאישה זרה הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ (ח), שְׁתֵה-מַיִם מִבּוֹרֶךָ (טו), וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ (יח), וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה (כ). אם לא ישמע לאב, ה' בוחן את דרכי האיש (כא), ואז: עֲווֹנֹתָיו--יִלְכְּדֻנוֹ אֶת-הָרָשָׁע (כב).

[1]  ו,א:  בְּנִי, אִם-עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ; תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: ש: מה התובנות ממתן ערבות לחברך? ת: אתה הופך תלוי בו ולמעשיו: נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי-פִיךָ (ב). איך להינצל מזה? תתרפס לפניו שיניח לך (ג), אל תשקוט (ד) בניסיונך להינצל מערבות זאת, כמו שציפור המנסה להימלט מהמלכודת: וּכְצִפּוֹר, מִיַּד יָקוּשׁ (ה). אדם חייב להיות עצמאי וחרוץ, ודואג לעתידו, כמו הנמלה (ו-ח). ה' שונא את איש הבליעל (טז). לעומת זאת שומר המצוות והתורה מובטח לו שהתורה תנחה אותו בדרך הנכונה (כב), תשמרנו מלחמוד אישה זרה (כד) ואשת איש (כט).

[1]  ז,א: בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי: ש: מהו הנושא החשוב אליו מתכוון האב באמרתו לבנו? ת: החשוב ביותר הוא להישמר מפיתויה של אישה זרה ונוכריה: לִשְׁמָרְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה (ה), הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת (יא), וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ, וְנָשְׁקָה לּוֹ (יג), לְכָה נִרְוֶה דֹדִים, עַד-הַבֹּקֶר (יח). התוצאה הבלתי נמנעת היא: הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ, פִּתְאֹם: כְּשׁוֹר, אֶל-טֶבַח יָבֹא (כב). ההמלצה לבן היא: אַל-יֵשְׂטְ אֶל-דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (כח).

[1]  ח,לב: וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי: ש: מהו המסר החשוב של האב לבנים? ת: שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ (לג), לִשְׁמֹר, מְזוּזֹת פְּתָחָי (לד), וַיָּפֶק רָצוֹן, מֵיְהוָה (לה). עוד תובנה חשובה, מהי יראת ה': יִרְאַת יְהוָה, שְׂנֹאת-רָע (יג). מי שימצא את ה' – ימצא חיים (לה), וזאת הדרך להפיק רצון מה', כלומר שה' יעשה את רצונך.

[1]  ט,א: חָכְמוֹת, בָּנְתָה בֵיתָהּ: ש: במה חוכמתה של אישה עקרת בית ומהי סכלותה? ת: חוכמתה מתבטאת בחריצותה בעבודות הבית, בלב רחב ואוהב: טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף, עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ (ב), מזמינה אורחים לאכול את לחמה ולשתות את יינה: לְכוּ, לַחֲמוּ בְלַחֲמִי; וּשְׁתוּ, בְּיַיִן מָסָכְתִּי (ה). מי היא אשת הכסילות (יג)? יושבת בפתח ביתה מתוך התנשאות (יד), מזמינה אורחים רק כאלה המתאימים לדרכיה (הַמְיַשְּׁרִים, אֹרְחוֹתָם; טו), ומחנכת לגזל: מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם (יז). זה מה שיביא עליהו חורבן ושאול: בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ (יח).

[1]  י,א: בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ: ש: האם בן חכם אינו משמח אם, ובן כסיל אינו מעציב אב? ת: לא, אלא שאם יותר נעצבת מהאב מזה שבנה כסיל, והאב יותר שמח מהאם כאשר בנם חכם. האם יותר רגשנית מהאב, לכן נוגע בה יותר עניין הרגש, ובאב – עניין הלימוד והחכמה. תכונת החכם: חֲכַם-לֵב, יִקַּח מִצְו‍ֹת (ח), וזה משמח את האב יותר, ותכונת הכסיל: וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם, יִלָּבֵט (ח), כלומר יתלבט ולא יהיה החלטי, וזה מעציב יותר את האם. וכן האם נפגעת יותר מהאב מבן כסיל, כי: כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל, עֲשׂוֹת זִמָּה (כג), ואילו האב – שהוא איש של מחשבה ותבונה, מעריך יותר מן האם את חכמת בנו: וְחָכְמָה, לְאִישׁ תְּבוּנָה (כג).

[1]  יא,ד: לֹא-יוֹעִיל הוֹן, בְּיוֹם עֶבְרָה; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת: ש: איך צדקה יכולה להציל ממוות? ת: הצדיק שנותן צדקה - תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ (ה), ויישור דרכו – יצילו ויחלצו מצרות: צִדְקַת יְשָׁרִים, תַּצִּילֵם (ו) וכן צַדִּיק, מִצָּרָה נֶחֱלָץ (ח), ובכך הצדקה מצילה אותו ממוות ונותנת לו חיים: כֵּן-צְדָקָה לְחַיִּים (כא). לעומתו, בעל ההון לא יוכל בעזרת הונו להיחלץ מצרותיו ביום עברה: בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ, הוּא יִפּוֹל (כח). מסקנה: נותן צדקה עדיף על בעל הון, כי: הֵן צַדִּיק, בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם (לא).