ב"ה

פרשת וירא - פרשת המקדש

עתיד אני להתייצב בעדת הדיינין - והן יושבין

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

"'והוא יושב פתח האהל כחום היום' (בראשית יח, א). מפרש רש"י: 'ישב' כתיב. בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה: שב ואני אעמוד! ואתה - סימן לבניך! שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) 'אלהים נצב בעדת אל!'"

מקור דברי רש"י בבראשית רבה (מח, ז) אולם שם מפרשים חז"ל ישיבה זו באופן שונה: "ביקש לעמוד. אמר לו הקב"ה: שב! אתה סימן לבניך… כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע, הן יושבים לכבודי, ואני על גבן (וכעין זה בתנחומא ישן, ד) כלומר, המצוה בעת קריאת שמע לשבת דווקא, וזה כבודו של הקב"ה. לכאורה, העמידה בזמן קריאת שמע ראויה יותר, והיא כבודו של מלך, וראה ספרי דברים (ו, ו) שהשוו חז"ל את קריאת שמע, לדבר המלך המגיע אל העיר והכרוז קורא אותה בפני כולם, ובסיום דבריו משאיר את כתב המלך על הקיר: "'אשר אנכי מצוך היום' - שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה - אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצים לקרותה". כן אמרו במדרש תנאים שם: "לימד על הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב", והיה ראוי אפוא, שהקריאה תיעשה בעמידה, ומדוע דווקא לשבת.

ויתכן שהדבר נלמד מן הפסוק "בשבתך בביתך", שתהא קריאת שמע בישיבה דווקא. שכן, יש לדקדק במילים ולכוין בכל מילה - כצו הבא מאת המלך, ולעניין זה הישיבה מוסיפה כוונה, וכדרך שאמרו חכמים במגילה כא ב: "קשות מיושב", כלומר, הלכות קשות צריכות ישיבה.

לאור האמור, מה הדבר שהביא את רש"י לפרש שאין מדובר בקריאת שמע בבית הכנסת, אלא מדובר בדיינים? מה ענין ישיבת הדיינים בדין - אצל ביקור חולים?

אולם שלשת המלאכים מיכאל גבריאל ורפאל באו לצורך שלוש שליחויות: האחת - לבשר את שרה. השניה - לרפאות את אברהם. השלישית - להפוך את סדום. כמובא ברש"י על פי בבא מציעא פו, א. והרי לנו שלשה דיינים. על כך מביא  המדרש את הפסוק: "אלהים ניצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט" כי שליחות המלאכים היה בה גם דין.

כך נראה מהמשך הפרשה, שלמלאך גבריאל שנשלח להפוך את סדום היה תפקיד כדיין בשליחותו, ככתוב: "המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה?!" כך הפך המפגש עם המלאכים לבית דין, הדן בשאלת הפיכתם של סדום ועמורה, כשהקב"ה מצפה לשמוע את דעת אברהם בדין, ככתוב: "ואברהם… יצוה את בניו ואת ביתו אחריו… לעשות צדקה ומשפט!".

אכן, משנתברר לאברהם כי הדין נוטה לכלות את יושבי הערים, ראה את תפקידו כסניגור המופיע בפני הדיינים, באומרו: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" וזאת, בזכות חמישים צדיקים שבעיר, ארבעים או עשרה.

עוד מצינו בהמשך הפרשה, את בקשתו של לוט (בראשית יט, כ): "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, אמלטה נא שמה... ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת", ומבואר במדרש 'שכל טוב': "אמר לו גבריאל: בשביל שחלקת לי כבוד לפיכך נשאתי פניך גם לדבר הזה, בין לחיות נפשך בה, בין על העיר - לבלתי הפכי את העיר צוער, אשר דברת בבקשתך". נמצא, שניתנה רשות למלאך לדון ולהחליט בעניין הפיכת הערים.

לענייננו מתברר, שביקור השכינה אצל אברהם החולה, הפך למושב בית דין. ומכאן למד רש"י הלכה לדורות, שבית הדין יושב והקב"ה עומד, ככתוב: "אלהים ניצב בעדת אל".