"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.. אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה.. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן.. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ.. הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֺנָהּ"

(במדבר ה, יא-לא)

נאמר בספר ויקרא (ה, יד): "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' ". דין מעילה קיים מדין תורה רק כאשר האדם עושה שימוש ברכוש ההֶקדש, דווקא לגבי דברים המוגדרים כקדשי ה'.

אם כך, מדוע בפרשתנו הדן בנושא אישה סוטה, התורה משתמשת בביטוי "וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל"? מעשי האישה מוגדרים כמעילה - הרי מדובר ביחסים שבין אדם לחברו ולא בדברי קדושה שבין אדם למקום?

לדעת הרש"ר הירש, מעשה האישה המוגדרים כמעילה, בא ללמדנו שהכתוב רוצה להשוות המעילה בה' ליחסי האישות בין בעל לאשתו, ולומר לנו שהיחסים הללו בין האיש לאישה, גם הם קדושים לה'.

הרמב"ן מציין בפירושו לפרשת סוטה (פסוק כ') שמקרה זה הוא יחיד בכל משפטי התורה התלוי בנס: "והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל".

דהיינו ניתן ללמוד מהפרשה שהקב"ה הוא העד והדיין של כל זוג בישראל שבא בברית הנישואין. ועל כך כותב הרש"ר הירש: "נמצא שזהו היסוד שפרשת סוטה מושתת עליו: שכינה שורה בין איש לאשתו, וה' שם עיניו ומשגיח בייחוד על נאמנותם של האשה וגם של האיש, והמוסריות של יחסי המין היא השורש לכל הישע הרוחני והמוסרי של האדם, ורק שאלה הנוגעת לטהרת חיי המין מובאת לפני ה' להכרעה".

בסוף פרשת הסוטה (פסוק לא) נאמר: "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן..", על כך אומרת הגמרא במסכת סוטה (מז, ב): "תנו רבנן: 'וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן', בזמן שהאיש מנוקה מעוון - המים בודקין את אשתו. אין האיש מנוקה מעוון - אין המים בודקין את אשתו".

דהיינו הכתוב בא להדגיש שרק אם האיש "מנוקה מעוון" המים בודקים את אשתו. האיש אינו יכול לצפות לכך שהקב"ה יודיע לו על טומאת אשתו אלא אם כן: "הוא עצמו נקי מכל חטא של עריות. אולם אם הוא עצמו עבר על חוקי הטהרה המינית במזיד או בשוגג.. אין המים בודקים את אשתו".

דהיינו אין תורת המוסר שניתנה לנו מאת ה' מתייחסת בסלחנות לאיש הפרוץ בעריות, ואין היא מעניקה חנינה לגבר יותר מלאישה!

הרב קוק זצ"ל אמר (עין אי"ה על שבת א, עה): "אין לנו באנושות דבר נקדש וראוי להיות מרומם כקדושת קשר ברית הנישואין".

הרב זאב צבי נבנצל נוה, מהספר: "פרשת השבוע לאור הרש"ר הירש"

פורטל הדף היומי - https://daf-yomi.com/dafYomi.aspx