"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו.." (ויקרא א, א). כידוע, האות א' שבסוף המילה "וַיִּקְרָא" נכתבת קטנה.

ידוע הסברו של בעל הטורים, שקוטנה של  האות א' קשור לענוותנותו של משה רבינו. היינו, על ידי הקטנת האות א', המילה נדמית כאילו כתוב "ויקר", בדרך מקרה, כביכול בא משה רבינו לומר שהתגלות הקב"ה אליו היא באקראי בלבד, ולא בדרך קבע.

ישנו גם הסבר אחר (לעתים מובא בשם רבי משה לייב מסאסוב ולעתים בשם גדולי חסידות אחרים), ולפיו האות אל"ף הקטנה במילה "וַיִּקְרָא" מלמדת אותנו מוסר השכל כללי: על ידי הקטנת האל"ף, נוצר מצב שבו במבט ראשון, המילה נראית כאילו כתוב "ויקר", לשון מקרה ואקראי, אך כשמתבוננים במילה ביתר דקדוק (ואז רואים גם את האל"ף) המילה השלמה היא "וַיִּקְרָא", קריאה מאת הקב"ה!

וכך גם המאורעות השונים החולפים עלינו בימי חיינו, פעמים רבות נראים לכאורה ובמבט שטחי וראשוני כאילו הם יד המקרה ("ויקר") - אך בהתבוננות לעומק, יש בהם קריאה של הקב"ה אלינו.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/