חג ראיית ושמיעת קול הגבורה.

--------------------------------------------

 הבוקר בשחרית של חג שבועות  לא הייתי שרוי בשמחה מלאה.

 שאני שומע את קריאת התורה ואני חש, שומע ורואה שונה ממי 

וממה שסובב אותי.

 שאחיי שרויים באסטזה של מתן תורה בכלל . שעיתה בכלל מאוחר יותר

 ובעל הקורא "מנגן" קול אלוהים חיים  ואני שומע את קול הגבורה 

כעיקר המעמד וכפיסגתו של זה החג, : 

כפסגת ועיקר התורה .

ושכל התורה שתנתן מאוחר יותר, תתפרש ותתקיים אך לאורם של עשרת הדברים.

  שיתרונן מובהק שנאמרו כאמור בנוסף לכל -  גם בקולה של הגבורה . 

שקול הגבורה לעולם אינו דועך [כמו הבריאה] והוא הולך מסוף העולם ועד סופו ולנצח נצחים. 

ויש שזוכים לשומעו ברמות שונות .ויש אף שזוכים ליותר - גם לראותו - את הקול.

 בבחינת :"רואים את הקולות".

 מעמד סיני לא היה מעמד : מתן התורה כולה. אלא הפתיח דרמטי ורועש :

של מסירת העיקר - פיסגת התורה

 הם עשרת הדברים  .

ודווקא בקולה החי של הגבורה כאמור .

 

אז יש את התורה שהיא כתב על קלף

 ויש עשרת הדברים החקוקים עלי אבן

 ויש שוב את עיקר הדברים והדגשתם :

 כאמור בקול אלוהים חיים.

משה אהרון.