סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי - ראש ישיבת ישועת מרדכי

סיכום – פינחס – להערות או הצטרפות לרשימת תפוצה -  [email protected]

(אפשר גם לשלוח לי שאלות שיעברו לרב ובמידת האפשר יקבלו התייחסות בשיעורים הבאים)

סיפור המקווה

מסופר סיפור על עיירה אחת באירופה שלא היה בו מקווה טהרה, אין צורך לפרט את הנזק הגדול והצער שנגרם מכך. לימים הגיע לשם צדיק שהחליט לטפל בעניין. שאל את התושבים מי יכול היה לעזור במימון המקווה, וקיבל תשובה שאמנם יש כאן גביר יהודי - אבל אין מה לדבר איתו לא על ענייני יהדות ולא על תרומות. אמר הצדיק שבע"ה תהיה ישועה.

לאחר מספר ימים מגיע אותו גביר לצדיק ומבקש לדבר איתו ביחידות היות ויש לו בקשה מוזרה, "אני לא יכול לסבול את אשתי, אני חי בגיהינום - אני מבקש מהרב להתפלל שהיא תמות". ענה לו הצדיק שהוא לא מתפלל שיהודים ימותו אבל הוא יכול לתת לו עצה שבע"ה תפתור את הבעיה שלו - כתוב בגמרא "בעון נדרים מתה אשה של אדם" (שבת לב:) אם תדור נדר ולא תקיים אותו אשתך תמות! אם כן, אני מציע לך לנדור ברבים באופן שאין התרה שתבנה מקווה והרי שנינו יודעים שאתה לא מתכוון לעשות את זה וכך תיפתר בעייתך. שמח על כך הגביר והלך מיד לבית הכנסת דפק על הבימה והתחייב בפני כולם - שיבנה מקווה טהרה בעיירה... לאחר מספר שבועות חוזר הגביר לצדיק ואומר לו שאינו מבין מה קורה כבר עברו מספר חודשים והגיעה החורף ואין אפילו סימן אחד של "התקדמות" אצל אשתו לא חום לא שיעול... השיב הצדיק, מה שכתוב בגמרא שמי שלא מקיים את נדרו אשתו מתה - זה נאמר בתור עונש ואצלך זה פרס לכן הסגולה לא עובדת.

אם כן, התרעם הגביר מה הועילו חכמים בתקנתם?!? - אתם אמרתם לי שאוכל לפתור את הבעיה והיא לא נפתרת. אמר הצדיק - כדי שתוכל לקבל את ה"עונש" שכתוב בגמרא - אתה צריך להיות במצב שזה יהיה עבורך עונש - אתה תעשה "הצגה" תתנהג לאשתך יפה, תכבד אותה, תדבר אליה יפה וכו' כדי שיראה כאילו טוב לך איתה ואז בשמים יראו שזה עונש ובע"ה תתקיים העצה שנתתי לך. הלך הגביר שמח וטוב לב לביתו והתחיל לכבד את אשתו כהמלצת הצדיק. לאחר שבועות ספורים נוספים, חוזר הגביר לצדיק בבהלה גדולה - "אשתי עם קודחת מחום, אני חושש לחייה - בבקשה תעזור לי...". ענה הצדיק בפליאה - אבל זה מה שביקשת מלכתחילה עכשיו מתחילה לפעול הסגולה - כמו שאמרתי לך... תחכה עוד מעט אני חושב שזה לא ייקח הרבה זמן...

"אינך מבין כבוד הרב! אני כבר לא רוצה שאשתי תמות - לאחר שעשית את עצתך - והתחלתי לכבד את אשתי, פתאום גם ההתנהגות שלה אלי השתנתה, נעים לי להיות לידה - אני כבר לא בגיהינום אני בגן עדן - אני לא מוכן בשום אופן להיפרד מאשתי... בבקשה תעשה משהו!" ענה ואמר הצדיק - אם כן אין ברירה - אתה צריך לקיים את הנדר ולבנות את המקווה...

הסיפור המופלא הזה מלמד אותנו איזה שינוי עמוק יכול להתרחש בעקבות שינוי חיצוני של אחד הצדדים. הגביר התנהג יפה לאשתו מתוך תקווה שזה מה שיגרום לה למות וזה היה מספיק כדי שגם אשתו תרגיש את השינוי ותשנה את התנהגותה. על אחת כמה וכמה, אם אנחנו נשתדל להיות יותר טובים מכבדים אוהבים - מתוך כוונה אמתית להטיב את הקשר - איזו תועלת תצמח מזה.... 

כפיות טובה מובנת

במקרה ואדם שואל את עצמו "על מה יש לי להעריך את אשתי?" עליו לדעת יסוד חשוב מאוד - בטבע הגברי מוטבעת כפיות טובה מובנת. כפי שאמר רש"י על הפסוק שמדבר על בוני מגדל בבל "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא' ה') - "בני האדם -... בני אדם הראשון שכפר את הטובה... אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול".

ברור לנו כשמש בצהרים שכונן מד"א שהגיע במהירות והציל ילד מחנק או מטביעה בים וכו' עליו נאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (ב"ב יא.). אבל עם כל הכבוד על מסירות הנפש והמאמץ הגדול ברגע הסכנה הזה - מהווה חלק מזערי מחייו של הילד, מי 'מקיים' אותו בכל שאר הזמן? האם אנו רוחשים אותו הכבוד לאמו אשר תשעה חודשים נשאה בתוכה את העובר, עברה לידה, דאגה לתינוק במשך מאות לילות החליפה לו טיטולים, חינכה, האכילה, הלבישה אותו - עליה לא נאמר שהיא "קיימה עולם מלא"?!? - היא לא נתנה לו רק עזרה רגעית אלא הקדישה חודשים ושנים של השקעה יום יומית פיזית ונפשית - וכל זה רק דוגמה על ילד אחד. אחרי כל הדברים האלו - אומר לעצמו הבעל - על מה יש לי להודות או להעריך את אשתי?!? - זה ביטוי של כפיות הטובה המובנת שיש לנו - עלינו להיות מודעים לה ולהתגבר על הערס הרע הזה בתוכנו.

מילת המפתח - תיאום!

בשיעור הקודם דיברנו על שינוי התודעה וסדר העדיפויות בחיים ככלי ליצירת שינוי בבית (הרי אם אני יודע שמה שאני משקיע בו הוא בעל חשיבות עליונה ואני שם אותו בשורה ראשונה עם הדברים הכי חשובים - בוודאי שאמצא כוחות לעשות את מה שנדרש כדי להתקדם).

הפעם נשים את האצבע על עקרון נוסף בעל משמעות גדולה מאוד בחיי הזוגיות - תיאום ציפיות! ככל שישכיל הבעל להבין מה אשתו מצפה, להסביר לה מה הוא רוצה ומסוגל ולהגיע להסכמה - בעיות רבות ייפתרו או בכלל לא יופיעו ויתרה מזאת - היחסים ישתפרו ויצמחו. צריך לזכור – תיאום ציפיות מונע תסכול ומריבות[1].

ארבע צמתים מרכזיים ביום

ביום ישנן ארבע "תחנות" משמעותיות שיכולות להביא לצמיחה של הקשר אם נוהגים בהם נכון או לחיכוך אם לא נותנים עליהם מספיק את הדעת[2]. התחנות הן:

·         קיימה בבוקר

·         יציאה מהבית

·         חזרה הביתה

·         הליכה לישון

חזרה הביתה

נתחיל עם הצומת הכי מועד לפורענות - החזרה הביתה. כבר אמרנו שמילת המפתח היא תיאום ובלעדי זה דברים לא יעבדו - מי שחוזר הביתה  צריך לדעת שמחכים לו בבית. כאשר חייל בעמד שמירה מחכה שיחליפו אותו, גם איחור של 5 דקות ניראה לו כמו נצח (ולעומת זאת הקדמה אפילו של דקה תתפרש כמעשה אצילי ביותר ותלווה בהכרת הטוב גדולה). חשוב שיהיה תיאום לגבי שעת החזרה הביתה (בין אם הוא ייעשה מראש או בהודעה במהלך היום) ואם קרה מקרה ועומד להיות עיכוב - חשוב להודיע על כך מראש. (אם ניכנס לראש של מי שמחכה בבית נבין שאיחור יכול להתפרש כזלזול) לכן חשוב מאוד לעמוד בזמנים שנקבעו ואם אפשר להקדים בדקה או שתים - הדבר מאוד ישמח ויתקבל בברכה.

כמובן שבזמן החזרה הביתה צריך להיות פנוי לגמרי ולא להיכנס הביתה תוך כדי שיחת טלפון, שליחת הודעה וכו'... במידה וקשה לבני הזוג להיפרד מהטלפון - עליהם לתאם משך זמן שלא ייגעו במכשיר כאשר הם נפגשים בבית (אפשר לייחד מקום לאחסן את הטלפונים בזמנים אלו).

בזמן הכניסה הביתה צריך להיות גילוי חיבה - עם או בלי מגע - אבל צריך להיות גילוי חיבה - יחס מיוחד של הבעל לאשתו[3] אמירת שלום לבבית ואישית.

לאחר הכניסה הביתה - על בני הזוג לייחד זמן קצר 5-15 דקות של "שקט ביחד" לשתות משהו או לאכול משהו קטן ביחד. הבלגן בבית והטיפול בילדים צריך לחכות. ובני הזוג - ובמיוחד מי שחזר עכשיו הביתה - צריכים להרגיש שלהיכנס הביתה זה נעים - הבית הוא מקום נעים ומשמח. כמובן שהוא אינו פטור מהעזרה בבית הילדים צריכים עזרה הבית צריך ניקיון ויש גם צורך חשוב לשמוע את כל מה שעבר על האישה במהלך היום.

כדי שמפגש כזה יתאפשר - חייב להיות תיאום! בני הזוג צריכים להבין את החשיבות הגדולה של מפגש כזה ולהיערך בהתאם[4]. כמו כן, מאוד יעזור שהאישה תדע מתי הבעל צריך לחזור כדי שגם היא תוכל להיערך. חשוב להדגיש שמה שנאמר זה בבחינת "קראת כיוון" שאנחנו שואפים להגיע אליהם - סביר להניח שבהתחלה ייקח זמן עד תימצא הנוסחה שתאפשר את המפגש חשוב הזה, אבל כאשר שמים את זה בתור מטרה ושאפים אליה עם הזמן הדבר יקרה יותר ויותר עד שיהפוך להרגל פשוט.

הבעל צריך לומר לאשתו מראש "תדעי לך שמאוד חשוב לי לשמוע את כל מה שאת רוצה לספר לי וגם בע"ה אעשה כל מה שצריך כדי לעזור בבית, אבל אני חוזר מהעבודה היה לי יום לא פשוט אני לא יכול לנחות מלחץ ללחץ - אני צריך רגע של שקט – איתך, להרגיש את הנעימות שלנו ביחד (בתוך כל הבלגן) להירגע לקבל כוחות ואז להפשיל שרוולים - ולעשות כל מה שצריך. אבל אני צריך 10 דקות של נעימות כוס קפה עם אשתי בלי לשמוע בעיות, אלא רק דברים נעימים".

זהו תיאום הכרחי שבלעדיו הדברים לא יקרו.

גם לגבי עבודות הבית צריך להיות תיאום - מסופר על בעל שחוזר הביתה מהעבודה, נכנס הביתה הבית מבולגן והילדים צורחים כל אחד בעניינו. האישה כבר מצפה שהבעל יעזור בתפעול הבית אבל הוא הגיע חדור מטרה לפרק את הסוכה - וכך להפתעתה הוא פונה לעבר המרפסת ומתחיל לפרק את הסוכה בליווי קולות הבכי של הילדים...

יכול להיות שבעל חושב שהוא עוזר בבית אבל זה לא מה שהאישה מצפה שהוא יעשה עכשיו. לכן רצון שהתיאום יהיה יום לפני - אבל אם לא אז אפשר בהודעה - "אשתי היקרה, מה את מצפה שאעשה היום כשאחזור הביתה ?  J " (לא לשכוח את הסמיילי כפי שדיברנו בשיעור שעבר שכל הודעה צריכה להיות עם סמיילי...) יכול להיות שחלק מהמשימות הבעל מרגיש שלא יכול לעשות היום מסיבה זו או אחרת – מצוין, זו מטרתו של התיאום, אפשר להחזיר הודעה - "אשמח מאוד לעשות את הדברים לאחר ה"10דקות" שלנו ביחד אבל 'דבר פלוני' אבקש לדחות למחר בגלל שהיה לי יום קשה היום ואין לי כוח J"... הדבר מרגיע את שני הצדדים, מייעל את העזרה ובעיקר נותן הרגשה של אכפתיות ותשומת לב.

חשיבות ההרגשה הנעימה בכניסה הביתה

יש לנו אחריות ליצור כמה שיותר חוויות נעימות בקשר, החוויות האלו נצרבות בתוכנו - ושמרות עלינו בזמני קושי!

מחקרי המוח מראים שבכל החלטה שאנו מקבלים כביכול בצורה "שכלית" שותפים לפחות 700 פולסים חשמליים שמקורם בחוויות שאנחנו כלל לא זוכרים. כאשר אדם ניצב בפני פיתוי כזה או אחר בזמן חולשה וקושי - יש הרבה מאוד כוחות שפועלים בו - ככל שנדאג ליצור יותר ויותר "חוויות חיוביות" והרגשה נעימה בהקשר הזוגי - זיכרונות אלו יפעלו לשמור עלינו מלהגיע למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם.

גם כלפי הילדים יש חשיבות עליונה בכל שירגישו שנעים בבית - כאשר הם מרגישים שהדבר האמתי ההרגשה הנעימה והנינוחה נמצאת בבית שלי, בקדושה - אני לא צריך לחפש את זה בחוץ. וגם אם קורה והוא נופל הוא יודע שמה שהוא פוגש "בחוץ" זה לא אמתי, את ההרגשה הנעימה הוא כבר חוויתי בבית  אי אפשר לעבוד עליו...

מצד האמת - כל הרגשה טובה שהבעל מסב לאשתו וכל מאמץ שלו לחיות איתה חיים שבנויים נכון - הוא מקיים בכך מצווה דאורייתא[5]! הדברים אינם נאמרים לחיזוק בעלמא אלא מתוך הבנה שכאשר אדם עושה רצון ה' הוא פועל בכך פעולה רוחנית שמשפיעה כל העולמות הרוחניים עד כיסא הכבוד - מלבד השכר הגדול שהוא זוכה לו בעולם הזה ובעולם הבא.

טיול קצר בחוץ

מלבד הזמן השקט בזמן חזרתו של הבעל, לאחר שמסיימים את הרדמת הילדים והמשימות הדחופות - מאוד מומלץ לצאת לאוויר הפתוח לטיול קצר של כרבע שעה.

לא להיבהל מתקלות

כאשר מדובר על בני זוג שמטבע בריאתם שונים זה מזה - סביר להניח שמתישהו יהיו תקלות, חיכוכים, חוסר הבנה הדדית, תסכולים ויכוחים וכו' - זאת הנחת העבודה - התפקיד שלנו הוא להתנהל בצורה כמה שיותר ביראה ונכונה ולחזק את הקשר צבור חוויות נעימות כדי שנוכל להתמודד עם הקשיים בראש מורם. (ולא לברוח ולהסתגר או ללכת למקומות אחרים ח"ו)

שו"ת

שאלה: איך אפשר לפנות את כל המחשבות ובטרדות ולהיות "עם אשתך" ברגע החזרה הביתה?

תשובה: אם היית עכשיו צריך לפגוש לקוח עסקי שאתה יכול להרוויח ממנו הרבה, היית נותן לו את כל תשומת הלב שלך לא משנה באיזה מצב היית קודם. אתה רק צריך להבין שמהקשר הזוגי אתה יכול מרוויח המון - זה העסק הכי משתלם בחיים שלך...

שאלה: הרבה פעמים אשתי מצפה שאני אבין מה היא רוצה מבלי שהיא תגיד לי, אבל אני לא מבין והיא נעלבת.

תשובה: צריך לומר לה, יותר קל לי כאשר את ממקדת אותי במשימות ספציפיות. (זה גם תיאום ציפיות)

שאלה: יש ימים בשבוע שאני צריך לשמור על הילדים -  זה מאוד קשה אני רק מחכה שאשתי תחזור הבית! וכשהיא מגיעה - אין לי סבלנות לא לשבת איתה 10 דקות וגם לא דקה אני חייב התאווררות.

תשובה: צריך לדעת שהזמן עם הילדים כמו שאתם חווים אותו - מוגבל - יש זמן שהילדים לא מעוניינים בקשר קרוב עם ההורים או מתעניינים בדברים אחרים ויש זמן שהם עוזבים את הבית. אני בתור סבא (ר"ת סמכות ללא אחריות) מחכה שיבוא אלי הנכדים שאוכל לשחק איתם ולהרדים אותם. הזמנים האלו שאתם יכולים להיות איתם להיות "ילדים" זה זמנים יקרים מאוד שלא הולכים לחזור... כדאי מאוד לשנות את הגישה לזמנים עם הילדים ולנצל כמה שיותר את הזמן איתם - לשחק שאתה הסוס ורוכבים עליו או אווירון או כל דבר אחר שמשמח את הילדים - תנצלו את הזמן הזה...

התייחסות לשאר הזמנים ביום

אמנם הדברים ברורים אבל חשוב לומר אותם בגלל השגרה והלחץ שמשכיחים גם דברים שהיו ברורים, בבוקר חשוב לחייך אחד לשני ולומר בוקר טוב. בשום אופן לא לצאת בטריקת דלת!

צריך להיות תיאום מי מארגן ומוציא את הילדים בבוקר.

שינוי התודעה

אנחנו צריכים לשנות את תודעה - מה המרכזיות של אשתי בחיים שלי? אם אני מבין שבלעדיה אני כלום, אז אני מבין שהקשר איתה מאוד חשוב. אתה לא צריך לעשות את הדברים רק כדי "לצאת ידי חובה" אתה לא מדבר עם הקיר או הדלת, אתה מדבר עם אשתך! - צריך להיות דיבור עם חיבה עם ניצוץ בעיניים. אתה יוצא מהבית - לנופף עוד פעם לשלום - זה מראה שאכפת לי ממך, שאני חושב אלייך...

המסר (קודם כל בתוכי ואח"כ כלפי האישה) "אשתי היקרה אני רוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם!" אני אעשה הכל כדי שאת תהיה הכי מאושרת. לא כדי שיהיה "שקט בבית" או ש"לא תפריעי לי ושאני אוכל להמשיך לנצל אותך" אלא "את התחתנת איתי כדי להיות הכי מאושרת! זאת המשימה שלי" זאת מצווה דאורייתא. כל השקעה שאנחנו משקיעים בקשר זאת לא רק השקעה רגעית זאת השקעה לדורות!

שמירת הברית ותיקון הברית

לשמיר הברית יש חלק של סור מרע ויש עשה טוב. את הסור מרע כולנו מכירים אבל לא שמים לב שיש גם "עשה טוב" - כאשר הבעל משקיע בזוגיות שלו - בקשר שלו עם אשתו ועם הילדים, הוא מקיים בזה את ה"עשה טוב" של מצוות שמירת הברית.

זאת ועוד מפורסמים הדברים על חומרת פגם הברית והקושי שבתיקון נפילות בתחום הזה - אבל יש לדעת שהתיקון הכי פשוט לפגם הברית - זה "מידה כנגד מידה" - להשקיע בבניין הבית והמשפחה כל מאמץ שהבעל משקיע החל בהחלפת טיטולים קימה בלילה לילדים דאגה לחינוך שלהם. מאמץ בעבודה כדי לפרנס אותם ולדאוג לצרכים שלהם. כל מאמץ בתחום הזה או בבניית הקשר הזוגי, וכל התגברות וויתור במקום של קושי - מהווה תיקון לפגמים מהעבר.