"לכל מראה עיני הכהן" (יג,יב) 'כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים,שנאמר "לכל מראה עיני הכהן" (נגעים ב,ג) מה החשיבות הגדולה שהכהן יראה? ובכלל מה החידוש שהכהן צריך שיראה הרי בלי זה כיצד יבחין בנגע?- אלא שכיון שכשיש כהן שלא יודע הלכות נגעים אומרים לו להגיד שזה טמא או טהור, 'הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי הכהן, אומרים לו אמור טמא והוא אומר טמא, אמור טהור והוא אומר טהור' (נגעים ג,א) אז היתי חושב שהת"ח יראה את הנגע ויאמר לכהן לטמא או לטהר ומימלא אין צורך בראיה של הכהן, לכן נאמר שיש צורך שהכהן יהיה עם יכולת ראיה. אבל מדוע?- צרעת באה על לשון הרע: 'ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו.. אמר ר"ל מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"?- זאת תהיה תורתו של המוציא שם רע' (ערכין טו,ב). מדוע צרעת באה על לשוה"ר?- ניראה שצרעת מחשיבה את האדם למת: 'ארבעה חשובים כמתים ואלו הן: עני, סומא ומצורע ומי שאין לו בנים' וכו' (ע"ז ה,א) ועל לשוה"ר נאמר שבזה נחשב כופר בעיקר: 'אמר ר"י משום ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשוה"ר כאילו כפר בעיקר' וכו' (ערכין שם) לכן נידון כאינו ראוי לחיות ולכן באים עליו נגעים (ולכן נגעים באים גם על 'חילול השם' [מדרש רבה מצורע יז,ג] שזה סוג של כפירה בעיקר). שזהו 'ואמר ר"ח אמר מר עוקבא: כל המספר לשוה"ר אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם' וכו' (ערכין שם). וניראה שזה מזכיר את חטא האדם הראשון שאחרי שה' שואלו אם אכל עץ הדעת, במקום לחזור בתשובה על חטאו שאז היה מתכפר לו, הוא ענה "ויאמר האדם: האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לימן העץ ואכל" (בראשית ג,יב) ועל עץ הדעת היה צריך למות "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (שם ב,יז) ולכן בלשוה"ר מעלה שוב את חטא עץ הדעת וגוזר עליו מיתה, שזה בא לידי ביטוי בנגעים. שהנה העולם היה צריך להיות מקודש לה' ובחטא פגמו להיות חומרי רע, וכנגד זה יש שבת שמעלה לה' את העולם, ולכן שבת היא "ענג" היפך מצרעת שהיא "נגע" (אותיות 'גן-ע' גן עדן, זה הקלקול וזה התיקון)  וכן התורה מתקנת, ולכן 'אמר רחב"ח מה תקנתו של מספרי לשוה"ר?- אם ת"ח הוא יעסוק בתורה, שנאמר "מרפא לשון עץ חיים" וכו' (ערכין שם). ניראה שגם נירמז בזה עץ החיים היפך מעץ הדעת שבגן. ולכן גם נאמר "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" שדרש על זה ר"ל שלעתיד באות החיות לנחש וכו' (שם) ניראה שרומז גם על הנחש שהחטיא בעץ הדעת. לכן מי שאחראי על תיקון הנגע הוא הכהן שעובד במקדש, שמחבר את העולם לה' (היפך מנגע) ומענישו בהרחקה מהמחנה של בנ"י כמו שהיה ראוי למות ולצאת מהעולם. וכיון שאחד מהנחשבים מתים הוא הסומא לכן לא ראוי שהכהן יהיה בו עניין חשוב כמת (ושאר הנחשבים כמתים זה לא בגופו ולכן לא כ"ך נורא). ובפרט שעל עץ הדעת נאמר "וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג,ו) לכן ראוי שיהא בכהן שלמות של ראית עינים, וכן הנגעים באים על לשוה"ר שבסתר, במחשכים, לכן ראוי שעיניו טובות בראיה. והנה ביהודי הקדוש מופיע שבראיה מקשרים לקדושה, בהקשר למשה שהביט על א"י, ע"פ זה ניראה גם כאן שבא לחבר לקדושה לתקן את הנגע (ע"י הסגר או הטמאה או שטהור) ולכן צריך שראיתו טובה שבזה כח חיבור קדושתו שלם, ואולי בכך מחבר כמו ראית משה את א"י, ובכח א"י מתקן הנגע (שא"י קדושה כעין שבת) שלא כבלעם סתום העין שניסה למנוע את כניסת בנ"י לא"י. וצריך ראיה טובה שכך מתחבר ל"כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג,טו) שראיתו היתה טובה (שכך ראה את כל א"י) ובזה ניתן לו א"י, וכך הכהן מתחבר לקדושה זו וכך מתקן את הנגע שזה שיא הפגם באדם. ולכן יש נגע בתים שלא היה ולא יהיה, אולם מהותו מראה שיש קשר לא"י "כי תבאו אל ארץ כנען" (יד,לג) כדי ללמד אף בשאר נגעים על החיבור לא"י שמתקנת את האדם ומחברתו לה', ולכן אין נגעי בתים, כי כח א"י מתקנו שלא יקרה. ולכן דרש ר' יצחק ורבא מנגע לגאולה (סנהדרין צז,א) בשל הקשר לא"י ששיאו בזמן הגאולה.