יחודו של אדם
נכתב על ידי izik28, 27/5/2022
בסד
ד"ת לפרשת במדבר התשפ"ב
יחודו של אדם
-------------------------------------------------------------
פרשת במדבר עוסקת ברובה במפקד האוכלוסין של בני ישראל , בין השאר מופיע בה הפ"ס" אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַֽחֲנֽוּ" רשי מפרש," כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו', כדאיתא בתנחומא [במדבר יב]".
מה העניין שלכל שבט היה דגל אחר? הרי כולנו עם אחד ,לדוגמא למדינת ישראל יש את הדגל שלה שמקרין על כלל האוכלוסיה .
מסדר המסעות והדגלים אפשר ללמוד על תחום שבת , מדרש תנחומא פרשת במדבר סימן ט מסביר
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות לבית אבותם" (במדבר ב א-ב). ילמדנו רבינו: בתוך כמה אמות מותר לאדם להלך בשבת? כך שנו רבותינו: השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות, דברי ר' חנניא בן אנטיגנוס, ומטלטל בתוך ארבע אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח. וכמה הן ד' אמות? ר' יהודה אומר כדי שיטול חבית מן מרגלותיו ויתננה במראשותיו. והשובת במדינה, אפילו היא גדולה כאנטוכיא, מהלך את כולה, ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה. ומהו עיבורה? החנויות והפונדקיות שחוץ למדינה על הדרך. והשובת במערה, אפילו היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה, שהיה בה שנים עשר מיל, מהלך את כולה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה. ומנין סמכו חכמים? מדברי תורה, שנאמר: "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' " (במדבר לה ה). וכן אתה מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע: עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת. וכן הוא אומר: "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במידה" (יהושע ג ד). וכן אתה מוצא כשאמר האלהים למשה שישרה את ישראל דגלים, א"ל: הִשְׁרָה אותם לדגליהם לכל רוח, מנין ממה שקראו בענין: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו".
במדבר רבה פרשה ב סימן ב מפרש
"איש על דגלו" זהו שכתוב: "נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול" (תהלים כ ו) – אמרו ישראל להקב"ה: הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית לנו בשמך: "נרננה בישועתך … ובשם אלהינו נדגול" – שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים, שנאמר: "איש על דגלו".
חיבה גדולה חיבבם הקב"ה, שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרים, בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמם. ומנין שהוא אהבה לישראל? שכן שלמה אומר: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" (שיר השירים ב ד) … דבר אחר: ודגלו עלי אהבה, אמר הקב"ה: יש לאומות דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב, זהו שכתוב: "ודגלו עלי אהבה", לולא התוספת "בני ראובן לעצמם, בני שמעון לעצמם",כפי שמופיע לעיל היינו מבינים את המילה "ניכרים" במובן של הפרדה בין ישראל לאומות העולם. ראה למשל ויקרא רבה כג ו: "כשושנה בין החוחים - מה שושנה זו ניכרת בין החוחים כך ישראל ניכרים בין אומות העולם, שכתוב: כל רואיהם יכירום (ישעיה סא, ט)". ואמנם בנוסחאות מסיומות לא מופיעה התוספת של בני ראובן ושמעון, שמדגישה את ההבדלים הפנימיים. אבל על פי תוספת זו ההבדלים הם מבית וההשוואה עם המלאכים פירושה שכשם שכל מלאך ניכר מחבירו, כך גם עם ישראל ניכר לשבטיו, אם לא כל איש לעצמו. האם זה דבר מבורך? את זאת אולי עוד נראה. אבל, ממשיך המדרש ואומר: זה דבר אהוב."
הדבר בא ללמדנו על יחודו של כל אדם , ים סוף נבקע ל 12 שבילים , שביל לכל שבט, כל שבטי ישראל היו על ליבו של אהרון הכהן בבגדי החושן כנאמר ," ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני יהוה תמיד" ,הרב סבתו מסביר במאמרו," בין בגדי הכהונה מוצאים אנו את האורים והתומים, פתק שעליו רשום שם ה' המפורש המוכנס לבין
קפלי חושן המשפט. באמצעות האורים והתומים הפך החושן המונח על לב אהרן לאמצעי לגילוי
תשובות לשאלות חשובות שנשאל הכהן הגדול על ידי עם ישראל . לגבי יציאה למלחמה למשל , היו
שואלים באורים ובתומים, כפי שמוזכר בנביאים וכפי שמבארת הגמרא בברכות .
האורים והתומים היו כ, פי שמפרש הרמבן" אותיות הא"ב שהיו מאירות , והכהן הגדול ברוח קדשו
היה מצרף את האותיות לתשובה. מכאן המקור לשמם, אורים הם האותיות שמאירות,תומים הם
צירוף אותיות. הרמב"ן מגדיר את האורים והתומים כשלב אחד מתחת לנבואה , ושלב אחד מעל רוח
הקודש .
אם מטרת האורים והתומים היא למסור תשובות, צופן המגלה את העתידות כעין נבואה, מתקבל על
הדעת שסדר האותיות על אבני החושן יהיה על פי הא ב" . אולם חז"ל מסבירים שאין הדבר כן, אלא
על פי הפסוק, "וְהָאֲבָנִ ים תהיינה על שמות בני ישראל " [שם ]כא מסבירים חז"ל שהאותיות היו בסדר
שמות בני ישראל, שמות השבטים. והרי חסרים אותיות בשמות השבטים צ( ' )'וט ? על כן מסבירים
"חז ל שבנוסף היה כתוב גם אברהם, יצחק ויעקב ושבטי ישורון .
הדבר לא מובן , לשם מה כל הקומבינציה הזאת, בשביל מה צריך את שמות השבטים מדוע לא יהיו
כל האותיות על האבנים לפי הסדר?
עוד בעניין זה מסביר המדרש מדוע זכה דווקא אהרון שיהיו האורים והתומים על ליבו " - וראך ושמח
בלבו "אמר שמעון ב"ר יוסי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים" [שמות רבה ג , ]. בזכות
שאהרון שמח בגדולת אחיו יזכה לחושן המשפט על ליבו. מדרש זה דורש ביאור , מהו הקשר בין שני
הדברים? מה הקשר בין צופן המגלה תשובות למידתו הטובה של אהרון ?
אמנם קשר זה בין לב טוב לגילוי העתידות מוזכר כבר במשנה באבות ב:
אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו) צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי
אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון
אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן
ערך שבכלל דבריו דבריכם"
לכל אדם יחוד משלו , הדבר נועד שלא יהיה אדם דומה לחברו והם יראו כמו רובוטים שעושים את רצון בעליהם, נכון הקב"ה הוא המלך של כולנו , וכולנו מחויבים לקיים את מצוותיו , אך לכל אדם תכונות אופי משלו , בדיוק כמו סדר הדגלים , מחד לכל שבט היה דגל שאפיין את יחודו ,ומאידך כולם היו על לב אהרון כמקשה אחת , כך עלינו לנהוג עם כל אחד ואחת מאיתנו , לראות את הטוב באו ולא את הרע, ,תלמדי רבי עקיא נספו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה , מה העניין? הר אבינר מסביר," תלמידי רבי עקיבא למדו הרבה תורה, אבל לא מילאו את התנאי הבסיסי לקבלת התורה: כבוד הדדי למרות חילוקי הדעות וחילוקי הגוונים. התנאי לקבלת התורה הוא "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד אין להבין כפשוטו את הביטוי "כאיש אחד בלב אחד". קבלת התורה לא היתה שווה אצל כולם. כל אחד מבני ישראל קיבל את התורה כפי כוחו, כפי שאומר המדרש על הפסוק "השמע עם קול אלהים" "המינין שאלו את ר שמלאי, אמרו לו: אלוהוּת הרבה יש בעולם! אמר להם: למה? אמרו לו: שהרי כתיב השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש ["קול אלוקים" בלשון רבים!]. אמר להם: שמא כתוב מדברים [בלשון רבים] אלא מדבר מתוך האש [בלשון יחיד]. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב? חזר ר לוי ופירשה, אמר להם: השמע עם קול אלהים, כיצד? אילו היה כתוב קול ה בכוחו [בכוחו של הקב"ה], לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול ה בכח, בכוח של כל אחד ואחד. הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן. אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהוּת הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאני הוא ה אלהיך, שנאמר אנכי ה אלהיך" (שמו"ר פרשה כט). בקבלת התורה נשמע "קול אלוקים", כל אחד שמע קול שונה כפי כוחו, עד שנדמה היה שיש אלוהוּת הרבה, שאין מקור אחד לכל הקולות שנשמעו. ומכאן קצרה היתה הדרך להתפלגות לקבוצות, לכתות, לזרמים ולתת-זרמים, לפילוג ולחילוק. לכן, נפתחו עשרת הדברות בקביעה "אנכי ה אלוקיך". האחד והיחד הוא המקור לקולות הרבים." אני מצרף חלק מדבר תורה שכתב ד"ר אברהם חסון בעלון קול מהיכל כדי להבליט את העניין למען שיפור היחיסים בין איש לרעהו, "בחיינו אנו נפגשים עם אנשים קרובים אלינו אך
שונים מאיתנו מכל מיני סיבות: מוצא שונה, גובה
שונה, משקל שונה, יופי שונה, יכולת גופנית שונה,
"סלנג" שונה, רמת אמונה שונה ועוד... כל מיני דברים
שנחשבים מוזרים או מגעילים, יותר נכון "מצורעים"
בעינינו. ובכלל, לפעמים אנחנו עוברים כל מיני
משברים, שגורמים לחיים שלנו להיראות "מצורעים"
בעיני עצמנו. כאשר, חקלאי מפזר זרעים באדמה,
הם לא נובטים מייד, אבל לאט לאט, כל זרע בקצב
שלו יצמח ויגדל לתפארת. בכך אנו לומדים דבר
חשוב מאוד, יש להביט בעומק האדם שבעינינו הוא
"צרוע", אנו נמצא שיש בו לפחות "מעט טוב" וסביר
להניח שיש בו יותר מ"מעט". יש להביט תמיד בזרע,
שבעזרת השקעה מצידנו ובמיוחד עזרה מהקב"ה,
נובט בצורה הטובה ביותר, ואז גם ה"מצורע" בעינינו
ייראה כפרח בתחומו."
יהי רצון שנפנים דברים חשבים אלה שלא נכתבו על ידי .. כדי שנזכה לבנין המקדש השלישי שתלוי רק בזה ואז נזכה לראות בסדר המחנות עם סדר הדגלים שנית לעד, חודש טוב וחג שמח
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)