פרשת במדבר

אחת הסוגיות בפרשת השבוע הינה העברת מסר תורני לדור, הפסוק אומר "ואלה תולדות אהרון ומשה" רבים עומדים על השאלה "ואלה תולדות אהרון ומשה" ובהמשך הפסוק נכתבו רק בני אהרון בלבד ולא בני משה.  ביארו חז"ל במסכת סנהדרין (דף יט) שבני אהרון נקראו תולדות משה הואיל שמשה לימד אותם תורה ועל זה נאמר "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". האור החיים הקדוש (במדבר ג) מבאר גישה אחרת, הואיל ומשה התפלל עליהם והועילה תפילתו להציל את אלעזר ואיתמר, לפיכך נקראו על שמו. יסודו של האור החיים הקדוש הם על פי המדרש (ויקרא רבה פז אות א) על שם הפסוק "ואהרון התאנף ה' להשמידו" (דברים ט' כ') אמר ר' יהושוע דסכנין אין לשון השמדה אלה כילוי בנים ובנות, צפה משה זאת ומיד פתח בתפילה. הגור אריה (ד"ה ביום דיבר ה') שואל, הלא קודם לכן לא לימדם תורה? והלא כבר ניתנו המצוות לאבות העולם שהלא כבר נאמר "עקב אשר שמר אברהם חוקותי, מצוותי ותורותי"?! אלא לפי שמשה לימד אותם תורה מפי הגבורה, ולפי שלימדם משה מפי הגבורה בזה נקראים בניו לפי שלימוד מפי הגבורה, דרגה גבוהה יותר. ועוד קשה, וכי רק בני אהרון למדו תורה מפי משה? והלא הוא לימד את כלל ישראל כולו ולפיכך כל עמ"י היו צריכים להיקרות תולדותיו. עפ"י הגמרא במסכת עירובין (דף נד) סדר לימוד תורה היה כך, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרון שנה לו משה פרקו, הסתלק אהרון וישב לשמאל משה, נכנסו בניו של אהרון, שנה להם משה פרקם, אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרון, נכנסו הזקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הזקנים וישבו לצדדים, נכנס כל העם ושנה להם משה פרקם. מבאר הגור אריה, יש לחלק בין לימוד לעמ"י לבין לימוד לבניו של אהרון, בלימוד של עמ"י היתה חובה של משה רבינו ללמדם את כל התורה, לפיכך לא שייך לאמר עליהם תולדותיו, אך אצל בני אהרון משה השקיע מעבר לשעות ולזמן שהיה מצווה, כנ"ל גם הם, לפיכך נקראו בניו.

העמק דבר (שם) מחדש יותר מזה, שכל עמ"י למדו מפי משה תורה ואילו בניו של אהרון למדו מפיו חכמת התלמוד ולכן נקראו בניו. יסודו של העמק דבר עפי' השאילתות דרב אחאי (פרשת לך לך אות ב) שמביא מחלוקת דעת ר' טרפון דגדול המעשה ואילו דעת ר עקיבא דגדול התלמוד שמביא לידי מעשה, והתלמוד קדם אף למצוות התלויות בארץ במספר שנים לפיכך מעלתו גדולה יותר. מוסיף העמק דבר יותר מכך, שאר העם עסקו בתלמוד מבואם לארץ ואילו בני אהרון הקדימו ולמדו עוד במדבר, לפיכך, לפי קדימה זו, נחשבו בניו. ועוד עיין בקושיית חתם סופר (במדבר יז ד"ה אלה) שאפילו בני אהרון שמתו, נחשבו בניו, שבחיותם מסרו נפשם על לימוד התורה כשכ' "כל מבקש ה' יצא מאהל מועד" בני אהרון נכנסו אל אוהל מועד ללא הפצרות, אולם מרב טרדות הציבור, משה לא משך את בניו אל האוהל שכת': "וירד משה מן ההר אל העם" שאפילו לא נתפנה אל ביתו אלא ישר מן ההר אל העם. ממשיך החתם סופר שהשבח ש"כאילו ילדו" דלימוד תורה לרבים שכרו עצום מדין ברא מזכה אבא  דאף לאחר שהלך לבית עולמו ממשיך לימוד תורתו. כתב הכלי יקר שתפילת משה זכתה להציל את אלעזר ואיתמר, נמצא שאותם שני בנים שהציל בתפילתו דומה כאילו ילדיו. נמצינו למדים מהי כוחה של העברת מסר התורה לאחרים שחז"ל מגדירים זאת כאילו ילדיו ממש , לפיכך יש לראות בתלמידים כבנים, לנהוג באורך רוח ואיפוק, מתינות, סבלנות וסובלנות תוך התחשבות רבה ושאר דברים הדרושים מהמעביר. בוודאי שלא רק האיכות מועילה אלא לכמות יש חשיבות כפי שחז"ל אמרו והעמידו תלמידים הרבה.