לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת ניצבים

דברים,כט,יג-יד: וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם: ש: איך ניתן לחייב בברית ובאלה דור עתידי ("אשר איננו פה עמנו היום")? ת: הברית היא לזכות העם (בזה שה' מקים לו עַם ומתחייב להיות אלוהי העם; פסוק י"ב), וניתן לזַכּות אדם גם שלא בפניו. ה' כורת ברית עם הדור הנוכחי שיחנכו את הבנים ויכריחו אותם לקיים הברית (אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת; לב,מו), והבנים יחנכו ויכריחו את הנכדים וכן הלאה, לקיים את הברית, לפיה ה' מקים לו את עם ישראל לעמו שלו והוא יהיה אלוהיו (פסוק י"ב). הערה: גם כאשר מדינה לוקחת הלוואה ארוכת טווח, היא למעשה מחייבת בתשלום ההלוואה את האזרחים שטרם נולדו, וההצדקה לחיוב זה היא שההלוואה היא לזכותם ולהנאתם של האזרחים העתידים, כגון לסלילת כבישים, ביטחון המדינה וכד', שמזה נהנים גם בדור עתידי.

ל,יא-יד: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום ... בפיך ובלבבך לעשותו: ש: אם המצוות כל כך קלות להבנה ולביצוע, האם צריך פרשנות לתורה והמצוות בה? ת: לא, אדם מצווה להבין, ללא פרשנות, אלא רק בשכלו אשר חנן אותו ה' בתור היותו נברא בצלמו, ומחויב לעשות מה שלמד (בפיך) והבין (ובלבבך). סביר שההבנה של ראובן לא תהיה דומה לזאת של שמעון, ועל כן ייווצר מצב בו ראובן ושמעון מקיימים אחרת את המצווה. עד כמה שהדבר נראה מוזר, נראה לי שלכך כוונה התורה ("לא בשמים היא ... ולא מעבר לים היא ... כי קרוב אליך הדבר מאד"), וזה המצב הנכון, ובלבד שכך אכן הבין כל אחד מהם בתום לבבו.