"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט,א). בר"ה תוקעים בשופר, נראה שיש בזה רמז למעלת נשמת האדם, שלאדם יש נשמה ולכן יש בכוחו לתקן את העולם, וזהו מטרתו בעולם. לכן בר"ה שהוא יום דין יש רמז לנשמה, שבאים לדון האם גילה את נשמתו כראוי – האם תיקן את העולם, או ח"ו לא נתן לנשמתו ביטוי חיצוני, שלכן לא התקדש אלא ח"ו ההיפך מזה. בנוסף הנשמה היא חלק אלוק, כמו שאומר הרמב"ן: '"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" – ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה כי הזכיר בה שם מלא ואמר כי הוא נפח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנֶפֶשׁ התנועה (לעיל א כ), גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים; אבל היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו' וכו' (רמב"ן. בראשית ב,ז), ולכן בר"ה יש ביטוי של גילוי הנשמה כנגד שה' קרוב כביכול לעולם בימים אלו (בעשי"ת [ר"ה יח,א]), ולכן זהו כמו הגילוי של הנשמה שהיא חלק ה' בעולם, כנגד גילוי ה' בעולם בימים אלו. לכן תוקעים בשופר, שאין זה כדיבור שמדבר בפיו או כמעשה שעושה באבריו, אלא זהו בנפיחה לשופר, כעין דימוי לנפיחת ה' נשמה באדם, שזהו ביטוי של גילוי הנשמה, שבזה אנו מרמזים על גילוי הנשמה בנו, שלכן ראוי דון אותנו לזכות. בסמוך לפס' של תקיעת שופר נאמר "ועשיתם עלה לריח ניחח לה'” וגו' (פס' ב), ודרשו על זה ביר': 'ר׳ לעזר בי ר׳ יוסה בשם ר׳ יוסי בר קצרתא: בכל הקרבנות כתיב "והקרבתם", וכאן כתיב "ועשיתם"; אמר להן הקב״ה: מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום, מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה' (יר' ר"ה ד,ח), שיש עניין חשוב כזה כבריאה חדשה בר"ה, כנגד שבבריאה ה' נפח באדם נשמת חיים כשנברא, ולכן סמוך בפס' בין תקיעת שופר כנגד הנפיחה, לכעין שנעשים בריאה חדשה. לכן נאמר בחסידות (ביהודי הקדוש על ר"ה) שבתקיעת שופר יש כח לחזרה בתשובה גם של הרשעים ביותר, ששופר ר"ת: ”שרש פרה ראש ולענה" (דברים כט,יז), שאף אותם תקיעת השופר מחזירה בתשובה. נראה שהסיבה לכך היא שתקיעת השופר כנגד הנשמה באדם, וממילא לכן בקול השופר הנשמה מתחזקת להתגלות, וכך פורצת ושוברת את כח יצה"ר ששלט באדם, אפילו ברשעים ביותר (שהנשמה נשארת בקדושתה תמיד). לכן למדו את קול השופר של שברים\תרועה מאם סיסרא: ' … דכתיב (במדבר כט, א) "יום תרועה יהיה לכם", ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון, וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה, כח) "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא"' וכו' (ר"ה לג,ב). כיון שבשופר אנו מתקרבים לה' ע"י הנשמה שנתן בנו, כעין אם סיסרא שהתייחסה לבנה (סיסרא), שכך אנו בנים לה' מכח הנשמה שבנו. ובכתה מכאב לב בזמן שבנה היה רחוק ממנה, שכך גם אנו בשופר כעין בוכים מכאב לב על התרחקותינו מגילוי וקירבת ה'. (ואף בכתה מחשש נזק לבנה, שכך מהריחוק מהקב"ה באות רעות לאדם, ובפרט בעקבות הדין שבר”ה). גם בפס' נאמר "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב" וגו' (שופטים ה,כח) שמודגש החלון שהביטה החוצה, כעין רמז לנשמה שהיא בתוך האדם ומשפיעה עליו שיתגלה גם חיצונית (שיפעל בקדושה). את עניין התקיעה בשופר לומדים בר"ה מג"ש ליובל (ר”ה שם), וכשתוקעים ביובל משתחררים העבדים, כמו שנאמר בפס': “והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה" וגו' (ויקרא כה,ט-י). נראה שזה בא ללמד שבשופר מודגש הנשמה ולכן אין לשעבד שום עבד, שאז חל ביתר שאת: ”כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה,נה), שאנו במהותינו עבדי ה' מתוקף הנשמה שבנו, ולכן לא ראוי שישתעבדו בנו אחרים. 'אמר הקדוש ברוך הוא: ... ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה? בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ר"ה טז,א). ע"י השופר עולה זכרוננו לטובה, וכן אנו ממליכים את ה', שע"י התקיעה אנו מדגישים את הנשמה וממילא אומרים בזה שה' הוא האלקים, הוא המלך האמיתי, שלזה באנו לעולם לגלות מלכותו, שזהו עניין ירידת הנשמה לעולם. לכן גם זה קשור לעקידת יצחק, שהלך לעקידה שבה ימות ותצא נשמתו. ויותר מזה מובא בקבלה (מובא בילקוט ראובני "וירא" על העקידה [מהספר 'עשרה מאמרות']) שנשמת יצחק עברה לאיל, וכך כעין נעקד יצחק ממש בהקרבת האיל, שלכן זה מביא זכות גדולה של זכות מסירות נפש ממש, בשל גילוי שקשור לנשמה. גם נראה שיצחק הוא אבינו, כך שרומז לכלל בנ"י, והנה האיל רומז לאחדות ישראל: 'תני חזקיה (ירמיה נ, יז): "שה פזורה ישראל”, נמשלו ישראל לשה? מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכלן מרגישין' וכו' (ויק"ר ד,ו), שזה בשל נשמת כנסת ישראל שמאחדת את כל נשמות בנ"י, לכן במיוחד בשופר של איל יש עניין (דרך העקידה) של גילוי כוח הנשמה. נראה שלכן את מהות ר"ה כיום דין למדו מהפס': “תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא,ד), שתוקעים בשופר בר"ה שהוא החג בזמן שהירח מתכסה, והוא יום דין: ' … דכתיב (תהלים פא, ד) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה ר"ה; וכתיב (תהלים פא, ה) "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"' (ר"ה ח,א-ב). שנראה שרומז שבתקיעת שופר בר"ה יש גילוי של הנשמה, שלכן יש רמז לכיסוי, כמו שהנשמה מכוסה בפנימיות האדם (שאינו פיזי גלוי) [ואף יותר מזה, בנ"י נמשלו ללבנה (סוכה כט,א), ולכן הכיסוי של הלבנה מרמז על דבר שמכוסה והוא מהות בנ"י, שזהו הנשמה], שבר"ה דנים על גילוי הנשמה בחיי האדם – בגילויה במעשיו בעולם, ולכן זה קשור לתקיעת שופר. נראה גם שלכן יש גילוי לנשמה במיוחד בחודש תשרי שהוא החודש השביעי (כמו שהפס' אומר "ובחדש השביעי”), כנגד שאז נברא האדם (שבריאת העולם החלה בכ"ה באלול) ולכן זה מדגיש את נשמת האדם שנתנה בו בבריאתו, שזה היה ביום זה (שנברא ב-א' תשרי); אבל גם מדגיש את נתינת הנשמה שהיא נתנה בו בשעה השביעית: '"ובחדש השביעי באחד לחדש" ... תני רבי אליעזר: בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. בשעה ראשונה עלה במחשבה … בשביעית זרק בו נשמה' וכו' (ילקו”ש רמז תשפב), ולכן כנגד נתינת הנשמה באדם בשעה שביעית, מתגלה בחודש השביעי הדין על גילוי ביטויה בעולם. ע"פ המדרש (אוצר המדרשים עמ' 102) בגאולה אליהו יתקע בשופר בהר הזיתים, והנה מהזיתים עושים שמן שבו משתמשים בנר, ולכן רומז לנשמה: “נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז); שלעתיד הנשמה תתגלה בשלמות, ולכן כל העולם כולו יתוקן, ולכן השופר שמבטא את גילוי הנשמה יתקע בהר הזיתים שמרמז לנשמה. לכן כשהשטן שומע קול שופר הוא חושש שזהו שופרו של משיח: 'ואמר רבי יצחק: ... למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן' (ר"ה טז,א-ב). 'כדי לערבב את השטן. פירש בערוך [כדאיתא] בירושל': "בלע המות לנצח”, וכתיב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול”; כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, וכד שמע תניין אמר: ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימניה למתבלע, ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא' (תוס' ד"ה 'כדי'; שם). כיון שהשופר מגלה את הנשמה שתתבטא בעולם, ובגילוי הנשמה בשלמות בא תיקון לעולם, ולכן השטן חושש שזהו כמו כוח שופרו של משיח (שהוא כחלק ממנו) שקשור לגילוי הנשמה בשלמות שהעולם יתוקן, שאז בא סופו של השטן. ולכן זה קשור גם לפשט שכוונת הגמ' שהשטן מסתתם: 'כדי לערבב – שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו' (רש"י); שחיבוב מצוה זהו גילוי של הנשמה שמשפיעה על האדם (וזה מתגלה במיוחד בעניינו של תקיעת שופר שבו עצמו יש בו מהות של גילוי נשמה, וממילא חיבובו זהו גילוי נשמה ממש גדול; ולכן גם חושש השטן שסופו יגיע עכשיו בשל כך, כדברי הערוך כמובא בתוס').