'חתן חכם נשיא גדולה מכפרת ... חכם "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", מה כתיב בתריה (ויקרא יט) "וכי יגור אתכם גר בארצכ' לא תונו אותו", מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו. חתן "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל", וכי בשמת שמה?! אלא שנמחלו לו כל עונותיו. נשיא (שמואל א יג) "בן שנה שאול במלכו" וכי בן שנה היה?! אלא שנמלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה' (יר' ביכורים ג,ג). היר' מביא שבשלושה דברים נמחלים העוונות: כשאדם מתמנה להיות חכם (ת"ח), כשנעשה חתן וכשמתמנה להיות נשיא. הדבר מובן, שהרי בשלושת אלו המעמד שלו משתנה, שעולה בגדולה, ולכן הוא עכשיו כאילו מישהו אחר, שמתייחסים אליו וכן הוא מרגיש כאדם חדש, ולכן כאילו כל מה שעשה קודם לא קשור אליו כי הוא עכשיו כאדם אחר, ולכן גם עוונותיו נמחלים ומתחיל מהתחלה (כעין תשובה שחוזר בו ממעשיו הרעים ועכשיו הוא מתחיל כחדש). זה באדם הפרטי, אולם נראה גם שרומז ברמז בעומק גם על כלל ישראל, שמטרתנו בעולם הוא לתקן את העולם – לכפר ולתקן את חטא עץ הדעת (שמשפיע לחטאים בעולם), לכן נרמז בשלושת אלו על כפרה מחטא (אולי גם לכן מכח העניין הכללי, אז גם באדם הפרטי נמשך מזה כח כפרה, כעין שואב כח קדושה לכפרה בדימויו לעניין הכללי). איך בנ"י מתקנים את העולם? זה נעשה ע"י קבלת התורה, ושמירת מצוותיה במשך הדורות שבכך מתקנים את העולם, עד שיתגלה בנו כנשיאים על כל העולם – שכך כל העולם ילך בעקבותינו ויתוקן, ויתקיים "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (מיכה ד,ב). כנגד מתן תורה נאמר 'חתן', שקבלת התורה והורדת הלוחות ביוה"כ היה כעין נישואין ביננו לקב"ה: '"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו' (תענית כו,ב) 'במלך שלמה – במלך שהשלום שלו. אמו – כנסת ישראל. זה מתן תורה – יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות' (רש"י). חכם זה כנגד קיום התורה ומצוותיה במשך הדורות (שהחכם יודע מה להורות למעשה), שזהו כעין גר שמקבל על עצמו את היהדות ומתחיל לשמור תו"מ [ואף רמז בפס': “וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלקיכם … ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני ה'” (ויקרא יט,לג-לז). שמוזכר היחס לגרים יחד עם קשר ליציאת מצרים (שהם דורות אחרים), כך שרומז על גילוי של הנעשה במשך הדורות, שכך במשך הזמן כששומרים על תו”מ מתקנים את העולם, וכן בהמשך הפס' מובא על כלל התורה “ושמרתם את כל חקתי” וגו']. כך העולם הולך ונתקן עד לעתיד לבא שיתגלה מעלתנו כעדים על הקב"ה, וכל העולם ילך אחרינו כעין הליכת העם אחר הנשיא – המלך (נראה שבכוונה נאמר נשיא כשהכוונה למלך [שהרי הראיה היא מהנאמר על שאול המלך], כדי לרמז על לעתיד לבא שהכל יתוקן, שאז לא יקראו למלך המשיח מלך אלא נשיא [כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת השבת המועד' – 'מעמדו של הנשיא בחזון אחרית הימים']). נראה ששלושת עניינים אלו שהם תיקון העולם מרמזים גם על האבות שהם היסוד שלנו ושל תיקון העולם. אברהם היה כעין מלך, כמו שאמרו לו אנשי חת: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו) [לכן אולי אמרו ביר' דווקא 'נשיא' כדי לרמז על הנאמר לאברהם, וזה גם מלמד על שהגוים ילכו אחרינו לעתיד לבא, בשל היותנו מייצגי ה', כעין שראו באברהם] (אולי לכן למדו מהנאמר בנשיא שהוא כאילו בן שנה, כעין רמז לאברהם שחזר לכוחו להולדת יצחק, שנעשה צעיר [כמו שמסביר מרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת המקרא' “חיי שרה” אות ב]). על השידוך של יצחק מרבה התורה לספר מה נעשה עם שליחותו של אליעזר (וכן מסופר על הנעשה בשליחתו והנעשה בחזרתו), כך שזה כעין רומז על גילוי כנגד חתן ביצחק (ואף נרמז בראיה מעשו שלקח מבנות ישמעאל, שכך זה כרמז ליצחק שהוא אח של ישמעאל ואביו של עשו, ואף עשו עשה זאת בשל שראה את יצחק לנגד עיניו: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" [בראשית כח,ח-ט]). מיעקב יצאו השבטים כך שבו מתגלה גילוי של הזקן שמלמד לאלו שתחתיו את התורה, וכך נאמר עליו "ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראישת כה,כז) '"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" – שני אהלים; בית מדרשו של שם, ובית מדרשו של עבר' (ב”ר סג,י), כך שביעקב מודגש עניין החכם (אולי לכן למדו מהסמיכות לפס' על גר, "וכי יגור אתכם גר בארצכם", כעין רמז שיעקב היה נודד בארצות אחרות, וכן “לא תונו אותו” כרמז שלבן רימה את יעקב). נראה שיוה"כ הוא כנגד זמן מילת אברהם (פרקי דר"א, כט) שזה השורש להולדת יצחק (שלכן נאמר לו על המילה יחד עם אמירה על זרעו, וכן סמוך לשינוי השם שגם זה קשור להולדת יצחק [ב"ר מד,י]), שזהו כנגד כעין חתן ביוה"כ (שזהו “ביום חתונתו”), שמתגלה כנגד חתן ביצחק (במילת אברהם), שכך מתגלה כפרה בעולם ביוה"כ (כחתן שנמחלים עוונותיו) כנגד זמן המילה של אברהם ומתן הלוחות ביוה"כ.