'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם … ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). מסביר ר"ת שאין זה מחלוקת על המציאות ממש, שדברי שניהם אמת, אלא שחלקו כי התייחסו לדברים שונים בבריאה: ' … ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם, ובשל פסח יסד כר' יהושע, אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן, ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד' (תוס' ד"ה 'כמאן'; ר"ה כז,א). יוצא שר"ה הוא בתשרי כנגד שהוא הזמן שבו עלה במחשבה לברוא את העולם (וראה ב'מועדי ישראל' – 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם … ' שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מחדש ומסביר בעמקות את העניין של 'עלה במחשבה'). עניין עלה במחשבה שזהו קודם הבריאה בפועל מזכיר את שבעת הדברים שנבראו קודם העולם שהם הבסיס של המהות של העולם, שזה מזכיר את ה"מחשבה" של בריאת העולם שזהו כעין הצד העקרוני המהותי הבסיס של העולם: 'תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן: תורה ותשובה, גן עדן וגיהנם, כסא הכבוד ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" וגו'. תשובה דכתיב (תהלים צ, ב) "בטרם הרים יולדו ותחולל" וגו', (תהלים צ, ג) "תשב אנוש עד דכא" וגו'. גן עדן דכתיב (בראשית ב, ח) "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם" וגו'. גיהנם דכתיב (ישעיהו ל, לג) "כי ערוך מאתמול תפתה". כסא כבוד דכתיב (תהלים צג, ב) "נכון כסאך מאז". בית המקדש דכתיב (ירמיהו יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון". שמו של משיח דכתיב (תהלים עב, יז) "יהי שמו לעולם" וגו'' (נדרים לט,ב). (על החלוקה לזוגות ראה את הסברו של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' תשרי, עמ' 120-122). יש שבעה דברים יסודיים שנבראו קודם העולם, ולכן נראה שהזמן של ה"מחשבה" של בריאת העולם מתגלה בתשרי שהוא החודש השביעי (מניסן שהוא הראשון) כעין רמז לקודם הבריאה, כנגד שיש שבעה דברים שקודם הבריאה, לומר שזהו זמן שכנגד ה"מחשבה" של קודם בריאת העולם במעשה. (ויותר מזה ע”פ דברי מרן הגרש”ג זצוק”ל זיע”א [ב'מועדי ישראל' שם] שאז נבראו המאמרות, זהו ממש בריאה שקודם לבריאת העולם, בדומה לאותם שבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם). נראה שבתשרי יש גילוי של כנגד אותם שבעה, בתשרי היה את הורדת הלוחות השניים ביוה"כ, ואז נאמר "סלחתי" יחד עם התשובה של בנ”י, ואז הצטוו על המשכן: '"ויפסול וישכם משה בבקר ויעל”. עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי, וירד בעשור, והיו ישראל שרויים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה "סלחתי כדבריך”. וקבעו הקדוש ברוך הוא יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר" (ויק' טז ל). ומיד ציוה לו למשה: "ועשו לי מקדש”' (תנחומא “כי תשא" סימן לא). לכן יש בתשרי כנגד תורה, ותשובה ומקדש. כסא הכבוד הוא כנגד המקדש של מטה, שזהו גילוי מלכותו של ה' למטה, כעין כסא ה' של מעלה, שזהו העומק של: 'רבי נתן אומר: חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש" וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה, והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמ' יז יב)' (תנחומא “ויקהל” סימן ז). לכן גם ה' נשבע בכסאו בעקבות מלחמת עמלק שקשור לפגיעה בירושלים שהיא כסא ה', שהרי זהו גילוי בעולם של כסא ה' של מעלה: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר "תמחה את זכר עמלק”, וכתוב אחד אומר "כי מחה אמחה”, כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' (תנחומא “כי תצא” סימן יא). ממילא בזמן זה (תשרי) גם מרומז על כסא ה' (כגילוי מהציווי על המשכן). בעקבות הסליחה ה' ציוה על המשכן כדי שיראו שהשכינה בישראל: 'דבר אחר: "משכן העדות” עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות”, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' (תנחומא “פקודי” סימן ב). (ואף בנר המערבי יש גילוי שהשכינה בישראל: ' … עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל' וכו' [שבת כב,כ]). כך שזה מרמז על גן עדן שבו נהנים מזיו השכינה, כעין שנעשה בעוה"ז כשדבקים בשכינה, שזהו כשהשכינה בישראל כמו שמתגלה עם המקדש. זה כמובן בצד החיובי אבל אם ח"ו עושים רעה אז מתגלה ההיפך – גיהנום (וכן אם ח”ו ה' לא היה סולח אז היתה באה רעה כעין גילוי גיהנום בעוה”ז). בהורדת הלוחות והסליחה היתה כפרה על חטא העגל שפגם במתן תורה שהיה בו גילוי כעין לעתיד לבא, שלא ימותו או שלא ישתעבדו בנו (שזה כנגד הדעה 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד' [שבת סג,א]): '… לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם" … דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). לכן בסליחה על העגל והורדת הלוחות (שזה כעין חזרה להמשך מעמד קבלת התורה) יש יסוד של כנגד לעתיד לבא, שזהו כמו שמו של משיח, היסוד שיתגלה בגאולה לעתיד לבא. לכן בתשרי (החודש השביעי) יש גילוי כנגד שבעת הדברים של מהות העולם, שזה גילוי בדומה למחשבה שבו יש קשר למהות העולם (שעלה במחשבה מה לברוא ע”פ מה שראוי, ע"פ המהות שבשבילה נברא העולם), שלכן זהו היסוד – המחשבה שעליה בהמשך נברא העולם בפועל למעשה. לכן בזמן זה דנים אותנו האם אנו באמת מגלים את המהות של העולם שבשבילו נברא וניתן לנו; שניתן לנו כדי לקדש ולתקן את העולם.