'בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו: כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד. אמר רבב"ח א"ר יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת' (ר"ה יח,א). במשנה נאמר על ר"ה שכולם כביכול עוברים לפני הקב"ה 'כבני מרון' ובגמ' חלקו למה התכוונה המשנה. נראה שבכוונה המשנה אמרה בצורה קצת סתומה שבכך יכולים לפרש כשלושת ההסברים, כדי לרמז על שלושתם כיון שבכך רומזת על כמה דברים כאגב לזה. בר"ה דנים את האדם על פעולותיו בעולם, מעשי האדם מחולקים לשלושה: מחשבה דיבור ומעשה; כנגד זה רמזו בשלושת השיטות: כדי לצמצם את הצאן שנמצא במרעה (או בדרך הלוךחזור) לרועה יש את הכלב שרודף אחר הצאן שמתפזר, וכן לרועה גם יש קלע שיורה על הצאן כדי שיחזור לעדר, כך שזה כנגד המעשה. חיילים שהולכים במסדר או ביציאה לקרב יש את המפקדים שקוראים להם פקודות, כך שזה כנגד הדיבור. כשנמצאים בהר תלול ורק אחד יכול לעבור בו, אז כל אחד רואה מה מולו ומתחשב ע"פ זה אם לעבור או לחכות, שכך זה כנגד המחשבה. כך ששלושת אלו באים לרמז שה' רואה את כל מעשי האדם, על כל שלושת חלקיו ודן אותו עליהם. עוד נראה ששלמות הקדושה חלה ע"י בנ"י בשמירת התורה בא"י. לכן כנגד זה נרמז במשנה שהדין בר"ה הוא על מעשי האדם לתיקון העולם, ולכן נרמז בשלושת אלו שהם יסוד תיקון העולם: הצאן מרמז על בנ"י שנקראו צאנו של הקב"ה ("ואתן צאני צאן מרעיתי" [יחזקאל לד,לא]); מעלות בית מרון שזה מקום בא"י מרמז על א"י; וחיילים של בית דוד מרמז על התורה, שאנו חייליו של ה', ש-מרון זה מלשון מרות (רש"י), שאנו סרים למרותו של ה' ע"י שמירת המצוות שציווה לנו. אולי אפשר גם לומר שיש כאן רמז שבר"ה דנים על מעשינו בתיקון העולם, בביטול הטומאה וגילוי שם ה'. לכן נרמז בשלושת אלו כרמז למעשה שאול שנלחם בעמלק שהוא יסוד הטומאה בעולם, שלכן אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק (שלכן "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" [שמות יז,טז], ראה רש"י שם). לכן נרמז על מלכות ע"י החיילים, ומרון שזה הר הוא כרמז לירושלים שהיא בהר, וצאן כרמז לצאן, שכל אלו יחד מרמזים על שאול שנתן מממונו קרבנות פסח לבנ"י (יומא כב,כ), שזהו רמז בצאן שהוא קרבן פסח שנאכל בירושלים וניתן ע"י שאול המלך (כמו שמממן את חייליו) [אמנם אצל שאול עדיין לא היה המקדש בירושלים, אולם זה בא רק לרמז לקרבן פסח שנאכל בירושלים]. שכך מרמז על שאול שנלחם בעמלק, וכך ברמז שדנים אותנו על מה אנו מתקנים את העולם לה' (ומודגש 'כחיילות של בית דוד' לומר שלהבדיל משאול שחטא שלא מחה את עמלק כראוי, אנו באים לתקן כראוי). אולי גם מרמז על שנפתחים שלושה ספרים בר"ה: 'א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ; זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה. א"ר אבין: מאי קרא? (תהלים סט, כט) "ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו" – ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין, חיים זה ספרן של צדיקים, ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינוניים' (ר"ה טז,ב). שכך ה' דן את האנשים, ולכן כנגד ספרם של צדיקים מרומז בחיילים שהם עושים את רצון מלכם, ואף מוכנים למסור על כך את נפשם, שכך זהו כנגד ספרם של הצדיקים שהצדיק מוסר את כל כולו לה'. כנגד ספרם של בינונים זה הצאן, שהבינונים זהו רובם של בנ"י, ולכן מרומז בצאן שבנ"י נמשלו לו, ואף בצאן פעמים נהנים ומשחקים איתו ופעמים כועסים עליו, כך שזה כעין כנגד הבינוני שיש בו כך ויש בו כך. כנגד ספרם של רשעים זהו הר תלול, כרמז לזריקת השעיר לעזאזל שהוא הר תלול (' … ומנין שבצוק? ת"ל "גזירה"' [יומא סז,ב] 'ומניין שבצוק – הר זקוף. גזירה – חתוכה' [רש”י]) להשליך את עוונותיהם של ישראל ("ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה" [ויקרא טז,כב]), כך שרומז לרשעים שעושים עוונות. שכך ה' מביט לכל בני האדם וכותבם בספרים. אולי אפשר שזה רמז שה' מביט ודן אותנו בר"ה, וכדי להיטיב את הדין אנו מתפללים ובזה מיטיבים את הדין (שאף למ"ד שאין שכר מצוות בעוה"ז, ואף למ"ד שדנים על העוה"ב בר"ה, בכ"ז בתפילה מיטיבים את הדין על העוה”ז, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' – 'יום הדין לאור ההלכה'), לכן נראה שבאו לרמז על ההטבה של המציאות ע"י תפילה, שבתהלים נאמר שלושה סוגים של תפילה: “תפילה לעני" (קב,א), “תפלה לדוד" יז,א) ו"תפלה למשה" (צ,א). שכך חיילות של בית דוד רומז על תפילה לדוד; מעלות בית מרון שזה הר רומז למשה שעלה להר סיני להביא את התורה, שזה כנגד תפילה למשה; צאן רומז לעני, שכמו שהצאן אוכל במה שנמצא במרעה לידו ואין לו משלו, כך גם לעני אין לו משלו בכדי לאכול (אלא רק מעט לזמן הקרוב ממש), שזה כנגד תפילה לעני. אולי אפשר שרומזים שבר"ה דנים את כל העולם שזה אומר את הגוים, את בנ"י, ואת המציאות שנקבל (שאע"פ שנידון כל דבר בזמנו בכ"ז יש דין של כמה נקבל מתוך זה). לכן כנגד הגוים נאמר צאן כעין בהמות (כעין הנאמר "אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם" [יחזקאל כג,כ]), כנגד בנ"י נאמר חיילות של בית דוד שזה רומז על בנ"י (שאנו חיילותיו של הקב”ה), כנגד המציאות בטבע רומז על מעלות בית מרון שזה המציאות הטבעית בהר ההוא. אולי גם רומז כנגד הדין, שרואה הקב"ה את מעשי בני האדם ודן אותם, ולכן כעין מתגלה בדימוי כנגד המעשיהם והדין שכנגדו. חיילות של בית דוד רומז למעשים שבעקבותיהם בא לנו דין טוב, שזהו כמלחמות דוד להרחיב את גבול ישראל ולהרבות שמעו ומעלתו בעולם. צאן רומז לדין בינוני, כמו הצאן שנמצא במרעה ולא חש משהו חריג. מעלות בית מרון רומז לדין קשה, כעין הסכנה של נפילה מההר התלול. עוד אפשר שזה רומז על חתימת הדין, שמתחיל בר"ה ונחתם ביוה"כ ונחתם עוד בהו"ר. כך כנגד יוה"כ זהו מעלות בית מרון שרומז לשעיר שמושלח לעזאזל; כנגד הו"ר זהו כצאן, שיוצא ורועה במרעה לאחר שירדו גשמים ובכך גדלו העשבים (שבסוכות נידונים על המים); וחיילות של בית דוד זה כנגד ר"ה עצמו שאז מתחיל הדין, כמו אותם החיילים שנראים כשיוצאים למלחמה (שזהו כחיילות של בית דוד [רש"י]), שזה כנגד ההתחלה – התחלת הדין שהוא בר"ה. או שזה כנגד הדעה (בחסידות) שהחתימה הסופית ביותר היא בחנוכה, ולכן נרמז בחיילים כנגד חנוכה שנלחמנו ביוונים. אולי אפשר שזה כרומז על ענינו של ר"ה, שיש בו שני עניינים, האחד שתשרי זהו זמן הבריאה, והשני זה משום יוה"כ שבו נתנה סליחה לכן ה' דן בר"ה שסמוך לו (ראה ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם בכח ובפועל', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א); על עניין יוה"כ שבו יש סליחה ישנם שתי סיבות: שבו ירד משה עם הלוחות השניים, ושבו נימול אברהם (שם, 'ר"ה יום הדין האוניברסלי'). לכן רמזו בשלושה דברים: כנגד בריאת העולם נרמז במעלות בית מרון שזהו הטבע שם, כרמז לבריאת העולם. כנגד שר"ה סמוך ליוה"כ רמזו בשני דברים כנגד שתי הסיבות של יוה"כ: כנגד שמשה ירד עם הלוחות השניים זהו צאן, שהיה אסור לצאן לרעות בהר סיני במתן תורה, וכנגד הברית של אברהם זהו חיילות בית דוד, שגם אברהם היה כעין מלך ("נשיא אלקים" [בראשית כג,ו]) והיו לו לוחמים (שהרי נלחם נגד ארבעת המלכים). או שחיילי בית דוד זה כל הברואים שכולנו עבדיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבראנו, ולכן זה כנגד בריאת העולם; מעלות בית מרון (שהוא הר) מרמז על הורדת הלוחות ע"י משה מהר סיני, וצאן מרמז על בנ"י שנקראו צאן, והרי בברית המילה אברהם ייחד את עצמו להקמת בנ"י (שנפרד משאר הגוים ע”י המילה שהיא מייחדת את בנ”י).