"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא, יח-יט). חז"ל רמזו לאסתר מהפס' הזה: 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב) [ראה בהרחבה על הדרשה הזו ב'לזמן הזה' אדר 'אסתר מן התורה מניין', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א]. בסמוך לזה יש את הפס' שממנו למדו שמצוה לכתוב ס"ת (שזה חיבור לתורה בעצמו), וללמד תורה עד שתתפס אצל התלמיד וכן ללמד בצורה תהיה מובנת וברורה לתלמידים (בסימנים), שבלימוד כזה תהיה המשך העברת התורה כראוי לדורות הבאים: 'אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר (דברים לא, יט) "ועתה כתבו לכם את השירה"' (סנהדרין כא,ב). 'ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא, יט) "ולמדה את בני ישראל"; ומניין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם" … אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין, שנאמר "שימה בפיהם", אל תקרי שימה אלא סימנה' (עירובין נד,ב). [וכן מכאן הוכיחו בגמ' (נדרים לח,א) שהתורה נתנה בשביל בנ"י, ולא רק למשה והוא נתן לבנ"י בשל טובת עינו; שזה מראה על עניין לימוד התורה בבנ"י]. נראה שיש בזה רמז על זמן אסתר, שבעקבות נס פורים קיבלו על עצמם מחדש את התורה; עליהם ועל זרעם: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" – קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). הרי שיש כאן קבלת תורה מחדש, שזהו כעין כתיבת ס"ת חדש (שהוא כמו הישן אבל נכתב מחדש שלכן נראה ברור יותר ונחמד לקרוא בו, ולכן יקראו בו יותר ברצון, שכך כעין בדומה קיבלו מחדש את התורה שנתנה קודם בסיני ועם רצון), וזה קשור גם לקבלה עליהם ועל זרעם, כמו שאומר הפס': “קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" (אסתר ט,כז); כמו הלימוד הראוי להמשך העברת התורה לדורות הבאים. שלכן התורה הסמיכה ביניהם (רמז לאסתר ורמז לכתיבת ולימוד התורה) לרמז על כך. אולם נראה יותר מזה, שממה שנעשה בזמן אסתר בא לגלות לנו שההצלה מהצרות נעשית ע"י חיבור ראוי לתורה, שלכן כך נעשה בפורים שהיתה צרה גדולה ולכן בזה התגלה גילוי תורה גדול, שזהו היסוד לגאולה מהצרה (ואף נראה שלכן ה' מגלגל צרות כדי שיבוא חיבור גדול לתורה [ואם ח”ו זה לא נעשה אז באים צרות גדולות יותר עד שיתחברו]). לכן בפס' כאן שמדברים על הצרות שיבואו, נאמר על לימוד התורה כראוי, וכן נאמר כאן "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" ובהמשך נאמר "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי" (פס' כא); שכשיש צרות אז השירה-התורה מגנה, שמזכירה את בנ"י לקב"ה להעלות עלינו רחמים, וזה קשור גם לנעשה בפורים: ' … וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם: פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ. אָמַר לוֹ (משלי ג, כה): "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא”. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר: אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר: (ישעיה ח, י): "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵ'ל”. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר: (ישעיה מו, ד): "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט”. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן: מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ? אָמַר: עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי, שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ' וכו' (אסת"ר ז,יג). בפשטות שמחת מרדכי היתה ששמע מהם רמז לבשורות טובות – שינצלו; אולם לכאורה מה נותן זה ששמע מהם, הרי הם אינם נביאים? אלא יש בזה גם רמז שכששמע מרדכי שלומדים התלמידים תורה, שיש המשכיות ללימוד תורה בבנ”י, ידע שזהו היסוד להצלה, ולכן גם שמע מהם שלמדו פס' של בשורה להצלה – שלימודם מעלה את גילוי ההצלה לבנ"י, ולכן מלימודם מתגלה שינצלו. אולי זהו עומק דברי חז"ל: 'ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא מייתי לה מן הדא: "וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו”. אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא”. מאותה השעה "וקויתי לו", שאמר לו בסיני "כי לא תשכח מפי זרעו”. ומה את מועיל "הנה אנכי והילדי' אשר נתן לי ה'”, וכי ילדיו היו?! והלא תלמידיו היו! אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם בני' (יר' סנהדרין י,ב). שמעבר לפשט שבא ללמד כאן על מעשיו של ישעיהו לבטל עצת המלך אחז (שרצה לבטל תורה מבנ"י ע"י ביטול לימוד התלמידים), נראה שגם מרמז בעומק (ע"פ הדרשה שדרש מהפס' בישעיהו, שמרמז על "ואנכי הסתר אסתיר" – שזה מדבר על זמן צרות, ועל לימוד תורה שזהו "כי לא תשכח") שלימוד התורה הוא התרופה לכל הצרות. שזהו ' … מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם' (סוטה כא,א). אולי גם אפשר ללמוד מהנאמר: 'אמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר "אלקים לא יעזבנו בידו" תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע", אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' (קידושין ל,ב). הרי שהיצר רוצה לפגוע, וכדי לבטלו יש למשכו לביהמ"ד – ללמוד תורה, ממילא יוצא שבלימוד התורה מבטל את הצרות שבאות (מהשטן שהוא יצה"ר ['אמר ר"ל: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות' וכו'. ב”ב טז,א]), כיון שמבטל את כוחו של השטן (לכן גם מובן שישעיהו ביטל את עצת אחז שרצה לבטל את לימוד התורה ע"י ביטול ביהמ”ד [ר' חוניה בשם ר' לעזר: למה נקרא שמו אחז? שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות' וכו'. יר' שם], וכנגד זה דרש ריב"א בשם ר"א את הפס' בישעיהו ודרשו [בעומק] על צרות ועל לימוד תורה נגד זה; כנגד דברי תנא דבי ר”י למשוך את היצר לביהמ”ד ולהכניעו בכך).