'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה י,ב-יא,א). '… ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם, ובשל פסח יסד כר' יהושע; אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן. ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד' (תוס' ד"ה 'כמאן', ר"ה כז,א). ע"פ ר"ת ר"א ור"י דיברו על שני עניינים שונים של הבריאה, שלר"י הבריאה זה ניסן כיון שדיבר על הבריאה בפועל ואילו לר"א זה בתשרי כיון שדיבר על המחשבה של הבריאה (וראה ב'מועדי ישראל' – 'תשרי וניסן …' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמביא חידוש גדול מהו המחשבה ומהו הבפועל). לפי זה נראה שאולי אפשר לומר שלר"א מחשיבים את א' תשרי כיון שהוא היום בו נברא האדם במחשבה (שא' תשרי הוא היום השישי של בריאת העולם: 'תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם' וכו' [ויק"ר כט,א. אמנם מההמשך משמע שנברא האדם בפועל ב-א' תשרי, אולם אולי אפשר לומר בדוחק שזה כולו כעין במחשבה על מה שיהיה בעתיד, שכל זה עלה לפני הקב”ה במחשבה ולכן כעין מתייחס לזה שאם היה נברא בפועל מיד אז היה קורה... ]). שלכן דנים בו את האדם ע"פ מעשיו האם הם תואמים את יעודו בעולם, שלזה נברא כדי לעבוד את ה' ולתקן את העולם. לכן בחודש זה מתגלה יוה"כ שבו נתנה לנו התורה בפועל, שזהו היסוד לעבודת ה' ולתיקון עולם. לכן זה היום השישי לבריאה במחשבה, כנגד היחס של רצון ה', ולכן זה מרמז כביכול על יום של הקב”ה: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר" (תהלים צ,ד). לכן זה מרמז על תיקון העולם, שהעולם נברא לששת אלפי שנה במטרה לתקנו – להגיע בהם לתיקונו: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח; בעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו' (סנהדרין צז,א), שזהו המחשבה מאחורי בריאת העולם, שיתוקן, שלזה ניתן לו ששת אלפי שנים. לכן האדם נברא ביום השישי כרמז שיעודו הוא לתקן את העולם, ולכן בזמן זה דנים אותו על מעשיו בעולם, מה עשה כדי לקדש ולתקן את העולם, וזה ממשיך עד יוה"כ שבו נתנה התורה לידיו, שזהו הבסיס לקידוש ותיקון העולם (וזה עשי”ת כנגד עשרת הדברות שזהו השורש של התורה, שבלוחות כל התורה גנוזה: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]. שזהו כעין הבמחשבה, שיש בו דבר שיתגלה במעשה בהמשך, שכך כל התורה תתגלה בפרטיה בהמשך, כך שכאן זהו הבסיס כעין כנגד מעמד של במחשבה ששייך בחודש זה. וכן בבריאה המחשבה [ע”פ מרן הגר”ש גורן זצוק”ל זיע”א] זהו עשרת המאמרות, והרי הם כנגד עשרת הדברות, כך שקשור יוה"כ לגילוי כנגד מה שעלה במחשבה). לכן נראה גם שתוקעים בר"ה שזה כנגד שהמשיח יתקע בשופר גדול, שאנו באים להראות שאנו עושים תו"מ ומקדשים ומתקנים את העולם עד לתיקונו השלם בזמן ביאת המשיח (ולכן בזה מסתמים את השטן שחושב שזהו שופרו של משיח: 'כדי לערבב את השטן. פירש בערוך [כדאיתא] בירושל': "בלע המות לנצח" וכתיב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול"; כד שמע קל שיפורא זימנא חדא, בהיל ולא בהיל; וכד שמע תניין אמר: ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימניה למתבלע, ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא' [תוס' ד"ה 'כדי'; ר"ה טז,ב]). המאמרות (שזהו המחשבה בבריאה ע"פ מרן הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) מתחילים ב"בראשית", שזה מראה על מחשבת הקב"ה למטרתו של העולם: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש”י. בראשית א,א). שזה מרמז על בריאת העולם במחשבה שקשור לגילוי תורה ובנ"י, שזהו כנגד חודש תשרי שבו קיבלנו את התורה לידנו לקיומה, ולכן בימים אלו הקב”ה קרוב אלינו (ר”ה יח,א), כעין גילוי כנגד לעתיד שהעולם כולו יתוקן לשכינת ה'.