על פי חז"ל (ויקרא רבה כט, א): "תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם" - העולם נברא ביום כ"ה באלול ורק לאחר שישה ימים, בראש השנה, נברא האדם. כך שראש השנה למעשה מציין את היום השישי לבריאת העולם, היום בו נברא האדם. אך חכמים תיקנו בנוסח תפילת מוסף של  ראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". אם כן יש לשאול, מדוע אנו מתפללים בראש השנה: "זה היום תחילת מעשיך", אם אין זה תחילת המעשים אלא היום השישי לבריאה?

וביאר הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, שהטעם לכך הוא מפני שתכלית בריאת העולם ומשמעות בריאתו אינה אלא בבריאת האדם!

כלומר, האדם אינו נזר הבריאה בלבד, אלא הוא היחיד הנותן משמעות לבריאה, ולכן נכון לומר "תחילת מעשיך" רק על היום שנברא בו האדם כי הוא הנותן תוכן לעולם. וזאת מפני שהאדם הוא היחיד בכל יצורי מטה ומעלה שיש לו את חופש הבחירה, על כן הוא היחיד שיכול לקבוע בדעתו מה יהיה בעולם, ולפיכך כל העולם תלוי בו ומעשיו משפיעים על הבריאה כולה ועל גורלה הן לטובה והן לרעה.

בתקופה זו נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים. שני המנהגים הנפוצים באמירת סליחות, הם: מנהג הספרדים לומר סליחות מראש חודש אלול ועד יום כיפורים, ומנהג בני אשכנז להתחיל לומר סליחות בסמיכות לראש השנה ועד ליום הכיפורים.

אך היו עוד כמה מנהגים לתחילת זמן אמירת סליחות. מנהג אחר, שונה ומפתיע, אנו מוצאים אצל הר"ן, רבנו ניסים מגירונדי, מגדולי פרשני התלמוד (הר"ן היה בעל השכלה מדעית ופילוסופית, כמו כן היה רופא מובהק והתמחה בכתיבת סת"ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה ששרד ומוחזק כיום בספרייה הלאומית), וכך כתב (חדושי הר"ן על ראש השנה דף טז, א): "תחילת בריאת העולם בכ"ה באלול היה, ולפיכך נהגו בברצלונה ובכל גלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה באלול, ומיהו הני מילי כרבי אליעזר".

לפי רבנו ניסים, המנהג בברצלונה היה להתחיל את הסליחות בכ"ה באלול. מסורת זו איננה מוכרת לנו כיום, אולם יותר משאינה מוכרת היא מפתיעה ביותר, שכן יש לשאול מדוע להתחיל את הסליחות דווקא בכ"ה באלול? הר"ן מסביר כי מסורת זו נשענת על דעתו של רבי אליעזר בגמרא, לפיה העולם נברא בכ"ה באלול והאדם נוצר בא' בתשרי.

בדבריו על הר"ן מסביר רבי אברהם דרמון, כי המנהג להתחיל את הסליחות בכ"ה באלול, יום בריאת העולם, אומר לאדם כי נדרשת ממנו אחריות על העולם כולו, ולפיכך נהגו בברצלונה להתחיל לומר סליחות בכ"ה באלול, יום בריאת העולם.

ומכאן האחריות הגדולה המוטלת על האדם שבבחירתו בין טוב ורע, ובכוח התשובה הבאה מבחירתו, קובע הוא לא את גורלו בלבד אלא את גורל העולם כולו. ולכן יום דינו של האדם הוא יום הדין של העולם כולו ויום בריאת האדם הוא היום הנקרא: "יום ראשון" לבריאה כולה.

וכעין מה שאמר הקב"ה לאדם הראשון (קהלת רבה ז, יג): "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת - אין מי שיתקן אחריך".

הרב חיים סבתו, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים",  www.ybm.org.il

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם למועד"