"ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח. ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" (שמות יב,כא-כג). בפסח מצרים הצטוו בנ"י להקריב את קרבן הפסח ולתת את דמו על המזוזות ומשקוף הבית כעין שהוא מקדש פרטי. למקדש יש חמשה תפקידים (כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “פקודי" ו"ויקרא" [א], ראה שם): א. מקום להשראת השכינה. ב. מקום להקרבת קרבנות. ג. מקום לעליה לרגל. ד. מקום לכיוון התפילות. ה. מקום לסנהדרין. ובנוסף לכל אלו במשכן היה עוד תפקיד, והוא המשך מתן תורה מסיני, שה' היה מצווה למשה לצוות לבנ”י. נראה שתפקידים אלו הם כנגד התורה, כיון ששורש המקדש הוא התורה, שמרכזו הוא קה"ק ששם התורה – הארון עם הלוחות. לכן יש גילוי בתפקידיה כנגד התורה: א. מקום להשראת שכינה כנגד ספר בראשית שבו מסופר על בריאת העולם שאותו צריכים לקדש להשראת השכינה, וכן על האבות שהם היסוד והשורש של תיקון העולם לה' והבאת שכינתו לעולם. ב.מקום לקרבנות כנגד ספר ויקרא שהוא ספר שבו רוב הקרבנות. ג. מקום עליה לרגל כנגד ספר במדבר שהלכו לכיוון א”י כעין שהעולים לרגל למקדש מחו"ל באים לא”י ועולים למקדש. ד. כיוון לתפילות כנגד ספר דברים שבו משה התחנן לה' להיכנס לארץ, וכן בחו"ל מתפללים לכיון א"י (שדברים נאמר בכניסה לארץ). ה. מקום לסנהדרין כנגד ספר שמות שבו קבלת התורה, שממנה כל התורה שהסנהדרין מלמדים ופוסקים (וכן בו דברי יתרו למשה שיהיו שרים לעזרו להוראת התורה). נוסף לכל זה יש את התושב"ע, שהיא כנגד התפקיד השישי, שה' לימד את משה במשכן, שזהו גם התושב"ע שהועברה אלינו ממשה שלמד מה' איך לפרש את התורה (וכן אמר לו לעשיה שזהו כתושב”ע שמפרטת לעשיה את התורה) [ובמקדש זה היה כהמשך המשכן, ולכן כעין כלול בקשר לתושב”ע שמלמדת את התורה שמתגלה במקדש בתפקידיו, כעין מתגלה מתוך כל תפקיד גילויו בתושב”ע (אולי בפרט שמקום המקדש הוא כנגד מקדש של מעלה, ולכן כיון שהוא כגילוי של מעלה אז לא מדגישים בו את התושב”ע, כיון שהתושב”ע שייכת לבנ”י ולא למלאכים ושרי מעלה. לכן רק במשכן היה גילוי של זה כיון שאז נתנה התורה ולכן היה מודגש שהתורה בעולם מתגלה בתושב”ע, וגם במקדש קצת זכר לזה ע”י הסנהדרין שהם במקום המקדש ופוסקים ע”פ התושב”ע)]. נראה שגם בבתים בפסח שהיו כעין מקדשות פרטיים היה גילוי לתורה כעין המקדש והמשכן, לכן במצרים היו חמשה דברים: אגודת אזוב, הסף (הכלי שבו הדם), שתי מזוזות והמשקוף. אגדות אזוב מרמז כנגד ספר במדבר שהוא מורכב משלושה ספרים שהם יחד (שבת קטז,א [ע"פ רבי ור"י. ואף לרשב”ג אפשר שיש סימון לומר שאין זה מקומו, כך שאמנם הכל הוא ספר אחד אבל הוא כעין חתוך וערוך, כך שכעין יש בו שלושה חלקים]), שכך אגודת אזוב: '"אגודת אזוב" – ג' קלחין קרויין אגודה' (רש"י בפס'), שהם שלושה מאוגדים יחד. הסף הוא כנגד ספר שמות שבו היה העבדות מלאת הדמים של בנ"י, וכן הכאת מצרים כעין שפיכת דמם. גם מה'סף' נותנים את הדם על המזוזות והמשקוף, שהם בצורתם יוצרים את האות ח', כך נישלם אותיות "פסח" שסיפורו מסופר בספר שמות (וכיון שרוב האותיות ב'סף' אז הוא כנגד זה – כנגד שמות). שתי המזוזות כנגד בראשית ודברים, כיון שזה המעמיד את הפתח, שכך האבות (בראשית ספרם של האבות) ומשה (ספר דברים נאמר ע”י משה) הם שהעמידו את בנ"י בקדושתם (שנשמותינו מכח האבות, והתורה נתנה דרך משה), ואף מתגלה מידות ותורה שיש בבנ"י. בנוסף, הכפרה לבנ"י בחטא העגל (שקשור למתן תורה) נעשתה ע"י משה שביקש סליחה מכח זכות אבות (והם משני צדדי הפתח, כעין משני צדדי התורה, ההתחלה והסוף). המשקוף הוא כנגד ספר ויקרא שמעלים קרבנות (ואתם גם את כל העולם) לשמים, ולכן זהו המשקוף שהוא למעלה. כך סימנו בנ"י שאנו מחוברים לתורה ולכן ראויים ליגאל (ולכן קבלת התורה היא חלק מלשונות תהליך הגאולה – "ולקחתי"), שאנו מיועדים לקדש את כל העולם במלכות ה' כעין שכל העולם כולו יהיה מקדש לה'. נראה שלצדיקים בבנ"י (אולי שבט לוי והסנהדרין שהיו אז ות"ח [לעומת שאר בנ”י שהדרדרו במ”ט שערי טומאה]) היה בנוסף גם כעין דימוי גם למשכן, לתושב"ע, שכנגדו שמו בסף – בכניסה: 'ותני כן: שלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים: משקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני: ארבעה: סף ומשקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני: סף=כלי. אית תניי תני: סף=אסקופה' וכו' (יר' פסחים ט,ה). שבכניסה למטה מרמז על תושב"ע כעין שבנ"י עומדים עליה, כרמז שהתושב"ע קשורה בגילוי שלנו בעולם (וכן סף הפתח כרמז שאי אפשר להכנס ללמוד תורה ללא התושב”ע).