"ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר אדנ'י ה' במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל" וגו' (בראשית טו,ז-ט). לכאורה משמע שאברהם פקפק ח"ו בדבר ה' אליו שלכן שאל במה ידע שירש את הארץ, שזה תמוה שאברהם יפקפק בדבר ה', לכן מסבירים הפרשנים שאין זו כוונת דבריו. ע”פ רש”י שאלת אברהם היתה מה יעמוד לזכות זרעו בכדי שישבו בארץ: ' … ד"א: "במה אדע", לא שאל לו אות, אלא אמר לפניו: הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה. אמר לו הקב"ה: בזכות הקרבנות. "עגלה משלשת" - (ב"ר) שלשה עגלים רמז לג' פרים: פר יוהכ"פ, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה. "ועז משלשת" - רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד. "ואיל משלש" - אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד. "ותור וגוזל" - תור ובן יונה'. (בגמ' [מגילה לא,ב] מובא קצת דומה לכך, שאברהם שאל באיזו זכות, וה' ענה בזכות הקרבנות, אלא ששם דרשו זאת שאברהם שאל באיזו זכות לא יהיה כיליון לישראל בשל חטאם). ע"פ הרמב"ן שאלת אברהם היתה מחשש שיגרום החטא שלא ירשו את הארץ: ' … ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים, אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז יג טו) "לזרעך אתן את הארץ הזאת", כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע. ולכן אמר "במה אדע כי אירשנה". ואינו כשאלת "מה אות" (מלכים ב כ ח), וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם; או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה" (ירמיהו יח ז). והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים'. (ראה עוד בהרחבה ב'מעשי אבות – א', “במה אדע כי אירשנה", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). כמובן ששתי הדעות לא סותרות, אלא כל אחת הסבירה אחרת את כוונת אברהם, שהאחת הסבירה על רצונו שיוכח שתמיד הארץ תהיה שלנו, והשניה זה הסבר בזכות מה ראוי שהארץ תהיה שלנו תמיד. נראה אף יותר מכך, שמה שנאמר בזכות הקרבנות זה דוגמה לעבודת ה' (שהקורבנות זה פסגת עבודת ה'), שזה בא לרמז שהארץ תמיד שלנו ולא ישתנה לעולם, כיון שהתורה (עבודת ה') חלה דווקא בא"י ('ד"א: "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' [ספרי "עקב", מג]), ואין אפשרות לעולם להתקיים ללא התורה, שהיא המהות של העולם, ולכן אין מציאות שהארץ לא תהיה של בנ"י; שגם אם ח"ו גולים עדיין קשורים לא"י ויחזרו אליה (וכך מושכים כח קדושה לקיום תו”מ בחו”ל בגלותינו ע”י קשר לא”י). (ובזה מתקשר לדברי הגמ' שזה תשובה לשאלת אברהם מניין שלא יכלו בנ”י, וה' אמר שהקרבנות מכפרים; שבזה רמז לעבודת ה' [הקרבנות], שתורה חלה בעולם רק ע”י בנ”י, ולכן לא שייך שבנ”י יכלו). ממילא דעת רש”י והרמב”ן קשורות זו בזו. אולי לכן נאמר לאברהם לקחת חמשה דברים: עגלה, עז, איל, תור ובן יונה. כרמז לחמשה חומשי תורה: העגלה – פר, מרמז על אברהם שעשה חסד בהכנסת אורחים, כמו שמסופר שהביא למלאכים האורחים "בן בקר" (בראשית יח,ז), כרמז לאברהם ראשון האבות, שזה מרמז על ספר בראשית בו מסופר על האבות. עז כרמז לעזות (עז כרמז באותיות לעזות; וכן: 'דאמר ר"ש בן לקיש: ג' עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. וי"א אף עז בבהמה דקה' וכו' [ביצה כה,ב]), כרמז לכך שמצרים שניצלה מהרעב והתעשרה ע"י יוסף היא זו ששיעבדה את ישראל, שזהו עזות פנים, ולכן זה רומז לספר שמות. וכן בספר שמות מסופר על מתן תורה, ומובא בגמ': 'תנא משמיה דר"מ: מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין' (שם) ('שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם' [רש"י]). וכן על התורה נאמר עז (שזהו אותיות עז): “ה' עז לעמו יתן" (תהלים כט,יא), ולכן רמז בעז על ספר שמות. איל מרמז על ספר ויקרא בו נאמר על הקרבנות, ויסוד המזבח הוא בעקידת יצחק שבו הועלה האיל במקום יצחק, ואז אברהם ביקש שזה יהיה מקום להקרבת קורבנות (רש”י; בראשית כב,יד). תור מרמז על ספר במדבר, שהוא מסופר על הנעשה בזמן המדבר כשהיו בעונש נדודים, כרמז לתיירים שהולכים ממקום למקום (וכן היותם במדבר זה עונש על חטא המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ בהיותם התיירים שנשלחו לרגל). בן יונה רומז לספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ, שעל הקשר שלנו לארץ נאמר רמז ביונה (של נח): '"וישלח את היונה" וגו', "ולא מצאה היונה מנוח" וגו'. יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר: אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת. ודכוותה (איכה א, ג): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח", אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים, ודכוותה (דברים כח, סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח" וגו', הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים' (ב"ר לג,ו). וכן "גוזל" כרמז שהאומות טוענות נגדנו שגזלנו את הארץ. נראה שהקרבנות קשורות לקשרנו לארץ (כמו שמביא רש”י) ולכן יש בזה רמז לאבות ולנו, שהארץ נתנה לנו בזכות אבותינו. לכן יש עגלה משולשת ועז משולש ואיל משולש, ששלוש רומז לשלושת האבות, וכך מרמז ששלושת אלה הם רמז לשלושת האבות: עגלה כרמז לאברהם שהביא בן בקר לאורחים. עז רומז ליעקב שהתמלא בעוז רוח והלך לגנוב את הברכות של עשו על אף שידע שזה יגרום לעשו לשונאו ולרצות להרגו; וכן יעקב היה רועה צאן של לבן (ונאמר במפורש שלקח עיזים [בראשית ל,לב; לג; לה], ואילו אילים לא נאמר במפורש בשמו אלא נאמר צאן). איל רומז ליצחק שנעקד בעקידה והועלה במקומו איל. ומה שנאמר תור וגוזל רומז לבנ”י שירשנו את הארץ ע”פ דור יוצאי מצרים ודור הנכנסים לארץ (ב”ב קיז,א), שכך תור מרמז על דור המדבר – יוצאי מצרים, כרמז לתיירים, וגוזל מרמז על הנכנסים לארץ שבעיני הגוים כעין גזלו את הארץ, ולנו זו לקיחת הארץ חזרה מהגזלה שהגוים גוזלים מאתנו את הארץ בהיותם יושבים בה, שהיא שלנו ולא שלהם. עוד אפשר שזה רמז לשני סוגי קידוש הארץ שנעשו, שבדור עולי מצרים קידשו את הארץ בכיבוש, וכיבוש הארץ החל בשליחת שני המרגלים לתור את יריחו, ולכן נרמז בתור. ובדור עולי בבל קידשו בחזקה, בהיותנו יושבים בה, ולכן נרמז בבן יונה, כעין היונה שנאמר עליה שלא מצאה מקום לשבת בו: “ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה” (בראשית ח,ט), שכך כרמז שקידשנו בחזקה – בהתיישבותנו בארץ; וכן נח שלח אותה, כעין שבאנו לארץ באישור מלך פרס בבית שני. (אולי גם על גודל הארץ יש ארצות שבעת העממין, ויש לעתיד לבא את ארצות עשרת העממין; לכן תור מרמז על ארצות שבעת העממין, שאת זה המרגלים תרו; וגוזל מרמז על ארצות עשרת העממין שזה כיום שייך לעמים אחרים, ולכן לעתיד שילקח מהם וינתן לנו זהו כעין גזילה [ביחס לימנו שזה של עמים אחרים] מאותם גוים).