לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת משפטים

כא,טו: ומכה אביו ואמו מות יומת: ש: מדוע דווקא 'מות יומת' (בכפילות) ולא 'יומת'? ת: בכל מקום בו התורה מכפילה את הפועל יש בו עניין מיוחד המצריך כפילות, והוא להסרת ספק. אם היה רק 'יומת' אפשר היה להסיק שיומת בידי שמים או בעתיד רחוק ולא מוגדר, ובאה התורה לציין שבמקרה של הכאת הורים אין כל דחייה ואין הקלה, אלא יש לבצע העונש מיד, כאילו הוסיפה התורה הדגשת יתר 'אכן יומת'. וכן ביתר המקומות בתורה שיש בהם כפילות, הכוונה להוציא מדי ספק ולהדגיש שאכן כך המצב. בפרשתנו יש כפילויות רבות, כגון: רפוא ירפא (כא,יט), נקום ינקם (כא,כ), ענוש יענש (כא,כב), שלם ישלם (כא,לו), גנוב יגנב (כב,יא), ענה תענה וצעוק יצעק (כב,כב), שמוע תשמע (כג,כב), ועוד.

כב,ח: אשר ירשיעון אלוהים: ש: מדוע דווקא 'אלוהים' ולא 'שופטים'? ת: כאשר יש צורך לערב את ה' במשפט, כגון לשבועה בשם ה', הרי שהשופטים מכונים 'אלוהים'. מכאן ניתן ללמוד שהנאמר בפסוק ז': וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלֹהִים, הכוונה לחייב את בעל הבית בשבועה, וכל שבועה היא בשם ה', שנאמר אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ (דברים ו,יג). וכן מוזכר בפירוש שיש להשבע בשם ה' בפסוק י': שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. כאשר מדובר על משפטים המצריכים רק את הכרעת השופטים, בלי שבועה, הרי השופטים מכונים 'שופטים', כגון בדברים טז,יח; יז,ט; יז,יב. שם מדובר בשופט, המושווה במעמדו לכהן המשרת את ה', והוא שומע את הצדדים ופוסק לפי הבנתו בלבד, בלי לערב את ה', שנאמר: וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים יז,יא).

כב,ל: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו: תובנה: כלב אינו חיית בית. מקום הכלב – בשדה, ושם יש להאכילו בבשר הטרפה.

כד,ז: כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע: תובנה: יש לקיים ולבצע את המצוות, אף בלי שאנו מבינים טעמיהן. העם מבטיח למשה שיעשה ויקיים את כל מצוות ה', ואחר כך גם יבין ('נשמע'), אך המעשה אינו מותנה בהבנה מוקדמת.