בתפילת שמונה עשרה יש בשלוש ברכות בקשת שלמות, בבקשת תשובה: 'וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ', בבקשת גאולה: 'וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ', ובבקשת רפואה: 'רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ'. נראה שנאמר בקשה לשלמות כיון שבהרבה מקרים יש בהם רק חלקי, (ולכן לפעמים גם אדם מסתפק בזה בחלקי,) לכן מדגישים שרוצים את השלמות, ולא רק את החלקי. אולם נראה שיש כאן עומק, שבאים לרמז על שלמות ביחס לשלושת אלו כיון שבהם יש עניין מיוחד. הגמ' מסבירה את הסדר של הברכות בשמונה עשרה, ובהקשר לגאולה אומרת: 'ומה ראו לומר גאולה בשביעית? אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב). הרי שהגאולה רומזת על הגאולה שלעתיד, אמנם הברכה היא על גאולה מהצרות שבהווה ולא על גאולה שלעתיד שזה מופיע בברכות אח"כ. אולם בעומק יש רמז גם לגאולה, כיון שגאולה בשיאה זה רק בגאולה השלמה, ולכן בעומקה קשורה לכח הגאולה שלעתיד. לכן מובן שרוצים גאולה שלמה שזה בשיאו הגאולה העתידית. נראה שאותו דבר גם בשני האחרים יש בעומק קשר לגאולה העתידית, ולכן מבקשים שלמות. ברפואה מסבירה הגמ': 'ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא: מתוך שנתנה מילה בשמינית, שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית' (שם). הרי שרפואה קשורה במילה, וברית המילה מייחדת את בנ"י, שאנו קרויים על שמה: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' (משנה נדרים ג,יא). התשובה ודאי שקשורה לגאולה, כיון שבגאולה כולם יחזרו בתשובה (בסופו של התהליך), וכן ע"י התשובה יכולים לזכות לגאולה באחישנה – לקרב את הגאולה ('אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (ישעיהו ס, כב) "בעתה", וכתיב "אחישנה". זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה' [סנהדרין צח,א]). לכן נראה שרמזו בשלושת אלו על הגאולה, כיון שבתהליך הגאולה יש כמה אפשרויות: יש אפשרות של חזרה בתשובה שלמה כראוי, כנגדו נאמר שלמות בברכת תשובה. אפשרות נוספת היא שמתחילה בחזרה לארץ (שזהו 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' [סנהדרין שם], שהגאולה קשור ליישוב ארץ), שזהו גם סוג של תשובה, כמו שמובא באחרונים (לדוגמה: 'ועתה בזמננו שנעשתה התעוררות לשוב לארץ אבותינו, וגם חזרו בפועל ועושים מעשה בבניין הארץ, בודאי נתקיים בזה נבואת הושע "אחר ישבו בנ"י ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם"' וכו' [אם הבנים שמחה ב,ט]. ראה ב'קמעא קמעא' פרק ט, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), כנגד זה נאמר שלמות בברכת גאולה, שגאולה אמיתית מהצרות זה דווקא כשחוזרים לארץ, שרק בה אנו מוגנים מהצרות, ובעקבות זה מתגלגלת הגאולה השלמה. עניין נוסף יש בקשר לבנ"י, כמו שמובא: '… בכ"ז אם יתעורר לעשות תשובה יתכפר כו', הה"ד מורה חטאים בדרך, בדרך של תשובה, שע"י קידוש השי"ת יבוא לדרך התשובה, וזה "והשבות אל לבבך". כי אהבת ישראל חקוק בלבבו, ושומע את אשר חרות על לבבו מהר סיני, ויזכר מחשבתו ואז "ושבת עד ד' אלוקיך”, כי אחרי אשר ישוב אל עמו בטח ישוב אל אלוקיו, וישוב מכסלו ורפא לו' וכו' (משך חכמה, דברים ל,ב [נצבים,ט]), הרי שהקשר לבנ"י הוא יסוד לתשובה שסופה בגאולה, כנגד זה רמזו בעניין השלמות בברכת רפואה שקשור למילה – לבנ"י. כח שלושת אלו מביא לשלמות בעולם – לגאולה השלמה, ולכן נאמר בהם בקשת שלמות (נראה שהכל המשך אחד, שמתחיל בבנ"י, בדאגה לבנ"י, ואז עולים ומיישבים את הארץ כמקום להגנת בנ"י [כמו שעשו ראשוני הציונות שבאו לארץ כדי ליישבה, אבל זה בעקבות שרצו להגן על בנ"י מהפרעות], ובסוף בעקבות זה גם תבוא התשובה השלמה לה'). נראה שזה כנגד שלושת האבות, שאברהם הוא הראשון שהצטווה ומל, יצחק לא יצא מא"י ולכן הוא כנגד א"י, ויעקב ראה לנגד עיניו את הגאולה, כמו שרצה לגלות לבניו את הקץ (פסחים נו,א), וכן הוא בחיר האבות ולכן מרמז על השלמות לתיקון עולם דרך בנ"י. האבות הם היסוד לתיקון עולם – שסופו בגאולה, וכן האבות תיקנו את התפילות ('איתמר: רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום' וכו' [ברכות כו,ב]), וכל תפילותינו קשורות לבקשת גילוי ה' בעולם (שיתן לנו) ששיאו בגאולה. לכן רמזו לגאולה.