היחס בין ההשגחה לבין האחריות האישית למעשינו.

בדברי יוסף הצדיק לאחיו אנו רואים שתי גישות הנראות כסותרות. מצד אחד: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (בראשית מ"ה ד'), ומצד אחר: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹוקִים" (בראשית מ"ה ח'). מכאן אנו מגיעים לשאלה הגדולה על מי מוטלת האחריות על מעשיי ויותר מכך על כשלונותיי? האם אני נכשל בעקבות הבחירה שלי-עצמי או מפני שה' לא עוזר לי[1]? שאלה זו חוזרת על עצמה בחיינו במצבים שונים, ייתכן ושתי ההסתכלויות נכונות אבל אם כן, כיצד נדע מה ההסתכלות שאנו צריכים לאמץ?

 לבחור בהסתכלות שמוסיפה "אור"

זאת כאמור שאלה גדולה אבל יש עקרון מנחה משמעותי מאוד. לכל מצב יש מספר דרכים שבהם אפשר להבין אותו, יש צד שיש לאדם אחריות מלאה למעשי, ויש גם מבט שאם ה' לא ייתן לאדם כוח הוא לא יוכל לעשות את התנועה הקטנה ביותר.

לכן לפני שנוקטים עמדה ומחליטים באיזו הסתכלות עלינו לבחור, יש לבדוק מה היא ה"שורה התחתונה" - מה ההשלכה של הסתכלותנו. אם מבטנו על החיים יחזק וייתן לנו כוח לעבוד או שמא יחליש אותן?

הרבי מלובביץ (בעקבות המהר"ל) אמר: "תורה מלשון הוראה" - מכל דבר בתורה אנו צריכים ללמוד לחיינו. א ם כן יש לשאל מה הלימוד לחיינו מהפסוק "וַיִּקְרָא אֱלֹוקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א' ה') - שמו של הקדוש-ברוך-הוא נזכר רק בהקשר של אור ולא נזכר על החושך. התשובה היא שיש כאן הוראה לאדם אם כאשר תייחס לה' חלק בנפילה שלך והדבר מביא אותך ל'חושך' - לרפיון ולחוסר עבודה, לוותרנות ולבטלנות ולחטאים נוספים - אז ה' אומר לו: "בבקשה אל 'תפיל' את זה עלי" - שמו לא הוזכר על ה"חושך", אל תעביר אלי את האחריות. אך אם הדבר מביא את האדם ל'אור' - מוסיף לו כוח ומוביל אותו לתשובה ולמעשים טובים, אזי ה' אומר לו: "אדרבא 'תפיל' את זה עלי" - שמי הוזכר על האור.

הדרגה בדברי יוסף אל אל אחיו

על פי הסבר זה יש לפרש את הסתירה בדבריו יוסף אל אחיו, בתחילה הוא מייחס את האחריות למעשי האחרים בידייהם, ולאחר שהוא רואה שגישה זו תפגע בהם הוא מציג בפניהם גישה אחרת לבחון את המציאות.

בתחילה, הוא מזכיר להם את עניין הנפילה כדי שהם ייקחו אחריות על מעשיהם אך עם זאת הוא מנסה לעודדם ולחזקם - "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה".

אבל כאשר יוסף חושש שיגיעו לעצבות ורפיון ידיים, הוא מציג להם את "הצד השני של המטבע" ומציע להם להסתכל על המציאות בצורה שתיתן להם כוח להתחזק - "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹוקִים לִפְנֵיכֶם".

לאחר שהוא רואה שהסתכלות זו אינה מספיקה כדי להוציא אותם מצערם הוא מראה להם את הטוב שיוצא ממעשה המכירה - "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹוקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה".

כאשר גם זה לא מספיק מחזק אותם יוסף הצדיק אומר שאפשר להסתכל על המציאות רק מצד ה"השגחה" ובלבד שלא ייפלו ברוחם מפני שבצורה כזו לא יתאפשר להם לעשות את תפקידם במציאות ולתקן את מעשיהם - "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹוקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"  (בראשית מ"ה ה'-ח').

עלינו לדעת להסתכל נכון על המצב באופן שצורה שההסתכלות שאנו בוחרים לאמץ מחזקת אותנו ונותנת לנו כוח לתקן, לעשות טוב ולהתקדם. ולהימנע מהסתכלות שמייאשת ומחלישה - גם אם יש בה שמץ של אמת.