"וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם. וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור. למטה שמעון שפט בן חורי. למטה יהודה כלב בן יפנה. למטה יששכר יגאל בן יוסף. למטה אפרים הושע בן נון. למטה בנימן פלטי בן רפוא. למטה זבולן גדיאל בן סודי. למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי. למטה דן עמיאל בן גמלי. למטה אשר סתור בן מיכאל. למטה נפתלי נחבי בן ופסי. למטה גד גאואל בן מכי. אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע" וגו' (במדבר יג,א-טז). התורה מספרת על י"ב המרגלים שנשלחו לתור את הארץ. בירושלמי מובא שחלקו בזה ר"ע ור"י: 'כתיב (במדבר יג) "איש אחד לשבט" על דעתיה דרבי עקיבה, דו אמר לשונות רבויים הן, עשרים וארבעה היו: ששה עשר באשכול, ושמנה בתאנים ורמוני ובנושא כלים. ועל דעתיה דרבי ישמעאל, דהוא אומר לשונות כפולין הן, שנים עשר היו: שמונה באשכול, וארבעה בתאנים ורימוני ובנושא כלים. על דעתיה דרבי ישמעאל טורטרין, על דעתיה דר' עקיבה טורטורין, וטורטורי טורטורין' (יר' סוטה ז,ה). יוצא שלדעת ר"י היו באמת י"ב מרגלים, אבל לדעת ר"ע היו כ"ד מרגלים. לכאורה דעת ר"ע תמוה מאוד, שהרי בכל מקום נאמר י"ב, ואף מפורטים שמותם של י"ב מרגלים ולא יותר? אלא נראה שתשובה לזה אפשר להשיב ע"פ הסברו של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' “שלח" [א]). מרן הגאון מקשה שסיפור המרגלים מופיע בתורה בצורות שונות, אצלנו ב"שלח לך", ובפרשת "דברים" (דברים א). אצלנו מופיע שהיוזם של השליחות היה הקב"ה ומשה, לעומת זאת בדברים מופיע שבנ"י הם שיזמו את השליחות הזו. אצלנו מפורטת תשובתם של המרגלים, שהוציאו דיבה והפחידו את בנ"י מלהכנס לארץ, לעומת זאת בדברים מופיע רק שאמרו המרגלים שהארץ טובה (אמנם בדברי העם מופיע שאומרים שהמרגלים הפחידו אותם, אבל זה לא מופיע בדברי המרגלים עצמם, אלא רק מפי בנ"י)? מסביר מרן הגאון שישנם שני סוגים של ריגול, יש ריגול שבודק האם כדאי בכלל לצאת להילחם על שטח מסויים, האם כדאי להשקיע שם לחימה, או שעדיף שלא להילחם על המקום ההוא (כי המקום מבוצר וחזק, ולכן לא יצליחו לכבוש, או שלא שווה כמות הנפגעים על כיבוש המקום הזה). סוג שני של ריגול זה כיצד לכבוש את המקום, בזה אין כלל אפשרות לטעון שאי אפשר לכבוש, כי לא לזה נשלחו אלא רק לתת את הנתיבים ללחימה ואת צורת הלחימה במקום. לכן אצלנו בפרשה מדובר על האם כדאי להילחם על א"י, ולכן על זה עונה הקב"ה "שלח לך" – מרצונך (כמו שפרש”י ע"פ חז”ל), כיון שה' כבר אמר שיכניסם לארץ, ולא שייכת בכלל המחשבה האם כדאי להיכנס אליה, וכשאמרו המרגלים לבנ"י את דיבת הארץ, זהו תשובתם למה שנשלחו, ולכן זה מופיע כאן. לעומת זאת בדברים זה הריגול של איך להילחם על השטח, ואת זה בנ"י הציעו ומשה קיבל, ואין בזה שום בעיה, כיון שברור שלפני לחימה צריך להביא מל"מ כדי לדעת איך לכבוש את הארץ. ומה שענו המרגלים שהארץ רעה, אין להתייחס, כיון שלא נשלחו לשם כך, ותשובתם לא קשורה לשליחותם. לכן לא מסופר מה אמרו המרגלים, אלא רק מה שאמרו יהושע וכלב שהארץ טובה, שהם עשו את שליחותם כראוי (שלא טענו נגד ההחלטה להילחם על המקום כשאר המרגלים שבגדו בשליחותם שלכן אין להתייחס לדבריהם). [ראה שם שמביא שכך מדוייק בפס', בשני המקומות, מה הייתה שליחותם לריגול]. נראה להוסיף שלכן גם כאן מפורטים המרגלים, שמותם ומעלתם, לעומת שם שלא מפורט, אלא כביכול סתם אנשים אנונימים. כיון שלצורך צורת הלחימה אין צורך במיוחדים, אלא העיקר שידעו דרכי לחימה. לעומת זאת כאן שהם אמורים לומר האם כדאי להכנס לארץ, בזה ודאי שיש לשלוח את הראשים והצדיקים, שיש צורך שיהיו ראשים כדי שבנ"י שתחתם יקבלו את דבריהם שכדאי להכנס לארץ, וצדיקים כדי שיראו את הארץ כראוי, כרצון ה', ולא בעין גשמית רעה. (וראה ב'ארץ לא זרועה' – 'האדם אחראי למעשיו' הסבר אחר לסתירה בפס', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). בכ"א לפי זה אולי אפשר להסביר את דברי ר"ע, שאמנם לא נאמר יותר מי"ב מרגלים, אולם אלו המרגלים שכאן, שנשלחו במיוחד בשביל הריגול שנאמר כאן, והם המרגלים החשובים. אבל היו עוד י"ב, שהם המרגלים שנשלחו להתמקד בסוג הריגול של צורת הכיבוש, שהם בסוף הצטרפו למרגלים שנאמרו כאן, והביאו את הפירות יחד, ולכן עשו בעוד מוטות לנשיאה, כמו שנאמר לשיטת ר"ע. (אולי אפשר יותר מזה, שר"ע דרש שכעין נשלחו כ"ד, אמנם בפועל היו י"ב, אולם כיון שלכל אחד יש שני ענייני ריגול, אז זה נחשב כאילו הם כפולים, ולכן נרמז בי"ב על הכ"ד. אמנם לפי זה קשה שהיר' אומר שלר"ע היו מוטות כפולים לנשיאה, אולם אולי הכוונה שעשו כך כדי להדגיש שהם באים בשם שני הסוגים, ודוחק).