הון ושלטון - לפרשת שופטים
הון ושלטון – לפרשת שופטים
בשלושה
מקומות כותבת התורה את איסור נטילת השוחד, אחד מהם בפרשתנו, במילים "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח
שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
(טז, יט). בהמשך הדורות עסקו בכך הנביאים ותוכחות רבות נאמרו על איסור זה.
חז"ל לא חסכו את שבט לשונם ממקבלי השוחד, כדוגמת דברי רבי יצחק שאמר: "כל
דיין שנוטל שחד - מביא חמה עזה לעולם" (בבא בתרא ט ע"ב). ידועים דברי
רבי ישמעאל ברבי יוסי, שאמר בעקבות מעשה: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד" (כתובות
קה ע"ב), ועוד.
בהסברה
על איסור השוחד בפרשתנו, מבארת התורה שיש לו שתי השפעות דומות: א. "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", ב.
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם". נשאלת השאלה, מה ההבדל בין
שני נזקים אלו? מה ההבדל בין שמעוור את עיני החכמים לבין שמסלף את דברי הצדיקים?
נזקיו
של השוחד
המהרש"א
ביאר שיש דיינים שדנים את בעלי הדין בהתאם לראייתם. הדיין ראה בעצמו את המעשה
ואינו זקוק לעדים שיעידו בפניו. לעומתו יש דיין שזקוק לשמיעת העדות, ובהתאם לדברים
ששומע מהעדים דן את בעלי הדין. בפסוק זה מדברת התורה על שני סוגי דיינים אלו. על הסוג
הראשון נאמר "יעוור עיני חכמים", השוחד שמקבל גורם לעוות את ראייתו,
כאילו שהדיין לא ראה את המעשה כפי שהיה וכתוצאה מכך הוא מחייב בעל הדין שאמור
להיות זכאי.
לעומת
זאת המשך הפסוק נאמר על הסוג השני של דיין, זה שמתבסס על דברי העדים. עליו נאמר
"יסלף דברי צדיקים", משום שהשוחד שמקבל גורם לו לסלף את דברי העדים
שמעידים בצדק, ועל ידי כך הוא מחייב את הזכאי.
השפעות
השוחד
את
טעם איסור השוחד מבאר רבא: "אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא
מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה (=דעותיהם של הדיין ושל נותן השוחד מתקרבות זו לזו)
והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו (=כתוצאה מכך, הדיין לא יוכל לראות צד
לחייב ולהרשיע את נותן השוחד). מאי שוחד? שהוא חד" (כתובות קה ע"ב),
ומבאר רש"י במקום: הנותן והמקבל נעשים לב אחד.
בפשטות,
משמע מדבריו שהשוחד פוגם ביכולת השיפוט וההכרעה. השוחד גורם לקרבה בין הדיין לנותן
השוחד. הדיין מאבד את האובייקטיביות, הגורמת לו שלא יוכל לראות ליקויים ופגמים,
כשם שאין אדם רואה את נגעי עצמו. מכאן ועד הכרעה מסולפת, שתזכה באופן ודאי את נותן
השוחד, הדרך קצרה.
כך
גם מבאר המאירי במסכת כתובות את האיסור לקחת שוחד, אפילו משני הצדדים: "ואף
כשמקבלו משני צדדין, מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא
לדונם בדין גמור. ואפילו היה חכם גדול לא יסמוך על דעתו בכך, שהשוחד מעור עיני
חכמים, ר"ל שמעלים מהם אפני הדין...".
לעומת
זאת, החזון איש לא הסכים לבסס את איסור שוחד על סברא אנושית של הטיית הדין באופן
שאינו מודע, שהרי יש מקרים אחרים, שעלולים להטות את דעת הדיין והתורה לא הורתה להתרחק
מהם וסמכה על דעתו ונאמנותו של הדיין.
לדעתו
יסוד איסור השוחד נעוץ ב"ענין סגולי",
שיש בו "כח הטומאה" לעוור עיני השכל. בנטילת השוחד "מתעוור"
שכלו של הדיין לדון בצדק. כפי שכתב בספרו אמונה ובטחון (פרק ג
סעיף ל'): "השוחד
ענין מיוחד, והוא כי מקח שוחד הוא מן הגנויות במוחלט שהתורה תיעבתו,
ובעקבו בסוד כוחות הנפשות לעוור עיני חכמים ולסלף משפט. ובהיות שאמרו שהסתכל הקב"ה
בתורה וברא עולמו, חייבה התורה כח בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה.
והנה אין אזהרת השוחד מכלל המשפטים, אלא מכלל החוקים. שהרי לא אסרה
תורה הוראה לעצמו, ואדם רואה טריפה לעצמו. ואף במשפט בין איש לרעהו לא פסלה תורה
רק שוחד שבזמן המשפט, אבל לא אסרה לשפוט את אהובו ואת שונאו. והתורה האמינה
בבטחה גמורה את החכם הדיין כי יראה נכוחות".
השפעתו
על חכמים
החפץ
חיים אומר שאם יופיע בפנינו אדם, ובידו תעודה חתומה בידי שלמה המלך, החכם מכל אדם.
ובתעודה זו יהיה כתוב שמחזיק התעודה הינו אדם חכם, לא יהיה לנו ספק, שבעל תעודה
זו הוא חכם. שהרי המבין הגדול בחכמה, מעיד עליו שהוא חכם ומי לנו גדול בחכמה משלמה
המלך.
ממשיך
החפץ חיים ואומר: כשהקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד על אדם שהוא חכם, בודאי שאין תכלית
וגבול לחכמתו. ולמרות זאת מעידה התורה על החכם מקבל השוחד, שעיניו מתעוורות
מהשוחד. גדול כוחו של השוחד, שיכול לעוור גם את עיני החכם הגדול. אדם שמקבל
שוחד מאבד את שיקול הדעת האובייקטיבי. ולכן דימתה התורה את השוחד לעיוורון מוחלט,
לא יתכן שיקול הדעת כלל, גם לא חכם גדול.
משמעותו
לגבינו
אנו
בפתחו של חודש אלול. רבותינו בעלי המוסר אמרו שציווי זה, של איסור השוחד, נוגע
לכל אחד. כל אדם הוא דיין לעצמו, וצריך להיזהר מאד משוחד ה'נגיעות האישיות', שבכוחו
לעוור את עיניו ולסלף את אורחותיו. על כל אדם להתייעץ עם גדולים, לא רק משום שהם
יודעים ומשיגים יותר טוב ממנו, אלא גם משום שלאדם עצמו יש נגיעות שמהוות מסך בפני
ההסתכלות הנכונה.
הרב
דסלר אמר שכשיש לאדם התלבטות או שאלה כיצד לפעול, עדיף לשאול אפילו אדם פשוט, ולא
להכריע לבד. מדוע? משום
שלכל אדם יש "נגיעות אישיות", שמשחדות את מבטו. הן מפריעות לו להכריע
בשיקול דעת אמיתי.
הכותב: הרב
חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי
ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]
מעוניינים להיערך לשבת
עם רעיונות לפרשת השבוע?
רוצים דברי תורה לפרשת שופטים? היכנסו לקישור https://did.li/nI65q
לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת שופטים, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=13461
לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור
https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc
ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל [email protected]
