"כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו" וגו' (דברים כד,א). 'ותנא מייתי לה מהכא – דתניא (דברים כד, א) "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה" וגו' – אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר (בראשית כג, יג) "נתתי כסף השדה קח ממני"' (קידושין ד,ב). למה התורה רמזה לקידושין בכסף בלימוד מקניין שדה מערת המכפלה (אמנם בפשטות קצת משמע שלמדו שקיחה זה בכסף שככה זה בלשון התורה, ורק חיזקו זאת בראיה מקניין מערת המכפלה, שלכן אומר 'וכן הוא אומר' שמשמע שזה תוספת ראיה. אולם בגמ' שם בדף ב,א מובא: 'וכסף מנא לן? גמר קיחה קיחה משדה עפרון. כתיב הכא "כי יקח איש אשה" (דברים כב, יג), וכתיב התם "נתתי כסף השדה קח ממני"'; כך שמוכח שלמדו זאת בג"ש ולא שהיה ברור להם שקיחה זה בכסף, שאין כוונת התנא שזה ברור אלא אמר 'וכן הוא אומר' כביטוי לג"ש. ובכ"א גם אם היה ברור לתנא והביא ראיה לחיזוק ממערת המכפלה, סימן שיש בזה דבר שקשור לקידושין)? בפשטות אפשר שזה רמז שהאדם שמקדש אשה כדי להקים בית בישראל, ולקיים מצוות פו"ר, ולכן נרמז בקניית שדה שהאדם קונה אותה כדי לגדל בה גידולים, שכך בלקיחת אשה הוא יקיים פו"ר בהולדת ילדיו. התורה רמזה זאת בקניית מערת המכפלה (שנאמר בסמוך לעקידה), ששם אברהם קבר את שרה שמתה בעקבות העקידה שנאמרה בסמוך, שמתה בעקבות ששמעה על שכמעט מת בנה: '"לספוד לשרה ולבכתה" - ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה' (רש"י; בראשית כג,ב), כך שרומז על קשר לילדים, כרמז לפו"ר. בנוסף, מאברהם ושרה למדים על שאדם שלוקח אשה צריך לדאוג לפו"ר: 'ת"ר: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (בראשית טז, ג) "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען", ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים, אין עולין לו מן המנין' (יבמות סד,א). לכן נרמז בקניית מערת המכפלה שזה היה הקניין של אברהם בא"י: '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" — ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע; בראשית כג,יט), כרמז שעל האדם לדאוג שיקיים מצוות פו"ר, ויש בזה קשר לזכות א"י, שלכן מי שהיה עם אשה עשר שנים בחו"ל ולא הוליד ועלה לארץ מחשבים מהתחלה כיון שיש זכות א"י לפו"ר. כמו"כ למדו מזה גם על מי שהיה אסיר או חולה שלא עולה למניין עשר השנים, שגם זה נרמז במערת המכפלה, ששם הקבורים לא מתים אלא ישנים: '"הקיצו ורננו שוכני עפר" - שוכני, דיירין, דמיכין ולא מתין, ומאן אינון, דמיכין דחברון, דאינון לא מתין אלא דמיכין, ועל דא כתיב בהו גויעה, כמאן דגווע ואית ביה קיומא לאנערא, אוף הכי אינון ארבע זוגי דחברון, דמיכין אינון ולא מתין' וכו' (זוהר ח"ב קנא,ב) [גם מהגמ' (ב"מ פה,ב) נשמע שהם ישנים ולא מתים, שכך אליהו מעיר את האבות לתפילה]; כך שזה כעין חולה או אסיר שחי אלא שלא יכול לפעול בפו"ר, וכן סתם חולה רגיל הוא חלש ולכן ישן הרבה, כך שזה רומז לחולה שלא מחשיבים את הזמן שהיה חולה, וכן ישני חברון לא יוצאים ממערת המכפלה ולכן זה כעין כמו אסיר בבית הסוהר. אולי גם נרמז בקניין שדה שזה רומז על גן עדן, כעין הנאמר: '"ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (בראשית כז,כז). '"וירח" וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים? אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. "כריח שדה אשר ברכו ה'" - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים, כן דרשו רז"ל' (רש"י). וכן על מערת המכפלה נאמר שהיא סמוכה לשער גן עדן: 'מַה עֲבַד אָדָם? עֲבַד מְעַרְתָּא חָדָא וְאִתְטַמַּר בָּהּ הוּא וְאִתְּתֵיהּ. מְנָא יָדַע? אֶלָּא חָמָא חַד נְהוֹרָא דַּקִּיק עָיִיל בְּהַהוּא אֲתַר דְּנָפִיק מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן וְתָאַב תֵּיאוּבְתֵּיהּ לְקִבְרֵיהּ. וְתַמָּן הוּא אֲתַר סָמוּךְ לִתְרַע דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן' (זוהר ח"א נז,ב [תרגום: 'מֶה עָשָׂה אָדָם? עָשָׂה מְעָרָה אַחַת וְהִסְתַּתֵּר בָּהּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ. מֵאֵיפֹה יָדַע? אֶלָּא רָאָה אוֹר דַּקִּיק אֶחָד שֶׁנִּכְנַס בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִגַּן עֵדֶן, וְהִתְאַוָּה תַאֲוָתוֹ לְקִבְרוֹ, וְשָׁם הוּא מָקוֹם סָמוּךְ לְשַׁעַר גַּן עֵדֶן']). שזה רמז שבקידושין יש מעלה גדולה מאוד של קדושה ושכינה (שלכן זהו כגן עדן שמקודש), וזה קשור בחיבור טוב בין בני הזוג (כמו שאברהם ושרה היו, וכן כאן בא לקברה במערת המכפלה – לפעול טוב למענה), שבזה מגלה קדושה גדולה בעולם – מגלה שכינה ביניהם, ואם ח"ו אינם כך אז זה מביא לחורבן (כעין מת שמת, שזה נרמז שקנה מקום לקבורת המת): 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן' (סוטה יז,א). אולי גם נרמז בקניית מערת המכפלה, כרמז שהאדם כשמתחתן זה בשביל לחיות יחד בכל החיים, כמו ששרה היתה עם אברהם עד קבורתה; וזה נאמר כאן בפס' שמדבר על גירושין: "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו", לומר שאין לקדש אשה כשבדעתו לגרשה: 'לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה' (שו"ע; אה"ע קיט,א), וכן שלא ימהר לגרש את אשתו הראשונה (שקדשה ראשונה, ולכן נלמד לקידושין וקשור לקניית מערת המכפלה שם נקברה שרה אשתו הראשונה של אברהם, והיו יחד עד מותה) אא"כ מצא בה ערוות דבר (כדעת ב"ש שדרשו זאת מהפס' הזה - "כי מצא בה ערות דבר" [גיטין צ,א]): 'לא יגרש אדם אשתו ראשונה, אלא אם כן מצא בה ערות דבר ... ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה; אבל שניה, אם שנאה, ישלחנה' (שם,ג). וזהו כעין רמז שאת שרה – אשתו הראשונה השאיר כל חייו, עד קבורתה במערת המכפלה, ואילו את הגר פילגשו-אשתו השניה, אברהם גרש (בגט [פרקי דר"א, ל]). אולי גם רמז שיש חשיבות בהקמת בית בישראל, שמביא לפו"ר – ריבוי בבנ"י, שזה דבר חשוב, כמו שמובא בגמ': 'ת"ר: (במדבר י, לו) "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל. הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?' (יבמות סג,ב-סד,א). לכן נרמז בקניית מערת המכפלה, שהגר"א עשה חשבון שאברהם קנה את המקום בגודל של עמידת ששים ריבוא אנשים, כך שמערת המכפלה (ובפרט בקנייתה שבו מוכח ע"פ התשלום מה היה גודל המקום) מרמז על מספר כלל בנ"י, שהמספר היסודי של ישראל הוא ששים ריבוא; לכן נלמד קניין קידושין בכסף מקניית מערת המכפלה לרמז על מספר רב של אנשים בישראל, שיש בזה חשיבות שלכן היה חשוב לאברהם לקנות בגודל של ששים ריבוא, שזה מרמז על שיש חשיבות במספר ישראל גדול – שזה רומז ל- 22 אלף שמוצרכים להשראת שכינה (אמנם ששים ריבוא ו22 אלף הם מספרים שונים ורחוקים, אבל העיקרון הוא הרמז לחשיבות שיש במספר גדול בישראל), שזה מדגיש את החשיבות שיש בהקמת בית בישראל ופו"ר (כמו שאומרת הגמ' על 22 אלף פחות אחד, ואחד לא עסק בפו"ר...). גם נראה שקניית מערת המכפלה מרמזת על ששים ריבוא בנ"י, שזה קשור לאותיות התורה שיש כעין ששים ריבוא אותיות לתורה, שזה מרמז: 'כל אדם שאין לו אשה שרוי ... בלא תורה, דכתיב (איוב ו, יג) "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני"' (יבמות סב,ב).