"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים יח, יג)

כתוב בתורה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ". כדי לקיים ציווי זה עלינו לדעת מהי מעלת התמימות באמת, כי הרבה טועים לחשוב שהתמים הוא אדם שאינו פיקח, והוא בטלן ונותן לאחרים לרמותו. אם נעיין בביאורי חז"ל בעניין זה נמצא את ההסבר האמיתי והעמוק למידת התמימות.

רש"י מפרש (שם): "התהלך עמו בתמימות.. ולא תחקור אחר העתידות.. ואז תהיה עמו ולחלקו". ומהר"ל (בנתיבות עולם, נתיב התמימות) כתב: "והתמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו בלי שום התבוננות, רק הולך בדרכו בתמימות ולא שמתבונן בשכלו לעשות הישר.. שאין לתמים רק (אלא) מה שנתן השם יתברך אליו ואינו מתחכם מדעתו".

ביאור דבריו שהאדם נקרא תמים כאשר כל פעולותיו נובעות מעצם מהותו ורק נפשו הזכה והטהורה היא המכוונת את דרכיו.

אומנם השכל הוא מן המתנות הגדולות שניחון בהן האדם, אבל עלול הוא לטעות והוא משוחד מנגיעות המידות והרצונות כידוע... ועד כמה הן מעוותות את שכל האדם. אבל התמים הוא זה שהרים את עצמו למדרגה עליונה אשר בה האמת נעשית לו כטבע שני. איש כזה אינו צריך להיוועץ עם שכלו כי ליבו ונפשו נעשו אמיתיים והוא כבר כמו שכתב מהר"ל "הולך בדרך הישר מעצמו" - ואין לו עניין כלל להתחכם לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון, ומכיוון שהוא דבוק עם ה' מקבל קיום נצחי מן ה'.

דוד המלך אמר (תהלים קיט, א): "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' ", כתב מהר"ל, כי "אַשְׁרֵי מלשון, אשרינהו וקיימינהו - כי מאושרים (מקויימים) אותם שהם תמימי דרך, שאין מגיע להם מכשול בהליכתם שהיא תמימה" - כי זוכים הם לתכלית האמיתי שהיא הקיום הנצחי במחיצתו של הקב"ה.

מרן אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, מספרו "מכתב מאליהו", חלק חמישי