מדריכים אותנו חז"ל (אבות דרבי נתן כט, א): "יש לך חברים: מקצתם מוכיחים אותך ומקצתם משבחים אותך - אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך".

בני אדם נוהגים להתחבר עם מי שמחמיאים להם, ונוטים להתרחק ממי שמבקרים אותם. אנו מחפשים את אלה הטופחים על כתפינו ומצדיקים את כל מעשינו. לעומת זאת, אנו עושים מאמץ לא להתקרב לאלו שיכולים להטיל בנו עין בוחנת ולהעיר על דברינו.

חז"ל באים ואומרים לנו את ההיפך: מי שמשבח אותנו הוא למעשה מנתק אותנו מהמציאות, הוא לא נותן לנו להתקדם קדימה אלא מרגיל אותנו לשקוע בעצמנו ולחיות באשליה שהכל בסדר ונפלא.

דווקא את אלו שמוכיחים אותנו עלינו לאהוב - ההצלחה שלנו תלויה במוסר ובתוכחות שנותנים לנו, הם אלו שבעצם סוללים עבורנו את הדרך. הרי האדם הוא יצור משוחד, משוחד מעצמו ואינו יכול להסתכל מבחוץ על עצמו ולתת ביקורת אמיתית על מעשיו, וכתוצאה מכך הוא יכול לעשות טעויות קשות ולא להבחין כלל. ואם בא אדם ומעיר לך הערה, הרי שזה בגלל שהוא רואה אותך מבחוץ ומבחין בטעות שאתה עושה, ובכך הוא גורם לך לכוון את עצמך לדרך הנכונה.

גדולתו של אדם נמדדת על פי מה שהוא מוכן להעמיד את עצמו לביקורת. לעולם אין הוא מסתפק במקום שאליו הגיע, ולעולם אינו בטוח שהוא חסין מטעויות וחף משגיאות.

הרב שמעון כהן, מהאתר: "ישיבה" - https://www.yeshiva.org.il/