מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת כי תשא

שמות ל,יד: כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה: מה המיוחד בגיל עשרים? רש"ר הירש: "המקדש לא נמסר בידי ילדים ונערים ... המקדש היהודי קורא לנו ומזמין אותנו לעבודתו במשך אותן שנים בהן מתחיל האדם לחשוב על עצמו ולעסוק בפרנסתו. אדם מישראל מגיע לשנותיו הבוגרות למען מקדש תורת ה', וכמו כן מחשבותיו אודות עצמו והשתדלויותיו עבור עצמו, צריכים להיות למען מקדש תורת ה'".

ל,כא: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם: מדוע דווקא לרחוץ ידיים ורגליים? רש"ר הירש: "זוהי חובה שעל הכהנים לקיימה כלפי המקדש לעולמי עד. על ידי קידוש ידים ורגלים מכירים הכהנים בעליונותם של הרעיונות שהמקדש מייצג".

לא,ו: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: מה לומדים מנתינת החכמה? רש"ר הירש: "ה' נותן מחכמתו רק למי שחנון כבר בחכמה, ושכבר פיתח בתוכו את מתנת החכמה האנושית הטבעית".

לא,יח: וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: מדוע הארון נעשה מעץ והלוחות מאבן? רש"ר הירש: "התורה הנתונה היא בלתי משתנה (אבן), ואילו אנחנו המקבלים והמקיימים את התורה, נרומם עצמנו בה ועל ידה בתהליך של התפתחות תמידית (כעין עץ)".

לב,יא-יב: וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה ... לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים: מדוע פעם 'למה' במ"ם רפה ופעם במ"ם דגושה? רש"ר הירש: "בפסוקנו (לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ) מוטעמת ההברה 'מה' (מלרע) והשאלה היא לְ-מה, לשם מה (מטרה) ... בפסוק השני (לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם) ההטעמה היא על הברת 'לָ' (מלעיל), דהיינו על הסיבה ... מדוע? ... בפסוקנו משה רוצה לדעת את מטרת גזירת ה' ... (בפסוק השני) משה שואל מה הסיבה שבגללה נתן ה' לתוצאה כזאת לבוא, שהיא ההפך הגמור ושלילת הכוונה הראשונה".

לג,יג-יט: הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ ... וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ: מדוע צורת דְּרָכֶךָ, שזה לא יחיד ולא רבים, ומהו הטוב שיעביר ה'? רש"ר הירש: "צורה זו מורה על ריבוי דרכי ה' השונות זו מזו, בבחינת אחדותן ... זקוק אני להבנה זו כדי להכיר את אחדות דרכיך בתוך ריבוי הפנים שלהן ... אחדות זו המתממשת בכל בחינה מדרכי ה' הרבות והשונות – כדרך ששבעת צבעי הקשת מתאחדים ליצור קרן אחת ויחידה של אור – היא הנקראת 'טובי' – טוב ה' ... 'טוב' הוא במהותו מושג יחסי ...  על ידי העברת 'כל טובו' לפני משה, התכוון ה' שמשה יחזה בכל ריבוי הפנים של התופעות, המראים את טובו האחד והבלתי משתנה שך ה' לכל בריותיו, ובייחוד לאדם".

לד,ז: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה: מהו 'נוצר חסד'? רש"ר הירש: "נצר – הניצן הסוגר והמגן על הפרח ועל הפרי עד שהם נפתחים. חסד – הוא הדרגה הגבוהה ביותר של טוב שביד האדם לעשות ... נמצא ש'נוצר חסד' פירושו כך: ה' הופך את הטוב שהאדם עושה למקור ברכה לכל יוצאי חלציו. ה' אינו גומל לאדם הטוב בעצמו על טובו הגדול, אלא לזרעו".

שבת שלום, שבת של בגרות, קדושה, חכמה מובנית, הבנת המטרה והדרך להשיגה, עשיית חסד לשמו, ושנזכה לגבור על אויבינו, וישוחררו כל החטופים, אורן.