"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם. ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם" ( שמות ל,יב-טז). 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים", ר' יהודה ור' נחמיה; חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה' (יר' שקלים ב,ג). מחצית השקל מכפרת על חטא העגל, שיש בסכום רמז לנעשה בחטא העגל. לכן מובן שזהו תחילת הפרשה בה מוזכר חטא העגל, כעין שה' מקדים רפואה למכה ('"אחר הדברים האלה" אחר מאי? אמר רבא: אחר שברא הקב"ה רפואה למכה. דאמר ר"ל: אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה, שנאמר (הושע ז, א) "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים"' [מגילה יג,ב]). לכן על מחצית שקל נאמר כסף כיפורים שרומז שמכפר גם על חטא העגל (מעבר לכפרה על הספירה עצמה) שהוא חטא שמקטרג בכל הדורות ('ר' יודן בשם ר' יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל' [יר' תענית ד,ה]), ולכן עליו מכפר מחצית השקל, שהרי יש מצוה לתת בכל שנה מחצית השקל גם אם לא סופרים, כך שסימן שזה דבר שמכפר על דבר תמידי שזהו חטא העגל שמקטרג תמיד (גם כיון שלא סופרים את האנשים אלא את המעות אז לא חל קטרוג על ספירת בנ"י, כך שמשמע שהכיפורים חל על דבר אחר, וזהו שמכפר על העגל. אלא שאין זה ראיה כלל כיון שכשנמנים שלא לצורך אז מחצית השקל הופכת את המניין לצורך ובזה היא מכפרת [ראה בהרחבה בעניין ספירת ישראל ב'תורת המדינה', מאמר 'מפקד האוכלוסין לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). לכן מחצית השקל הולכת בכל שנה לקרבנות במקדש שהוא (המקדש) בא כחלק מהתיקון לחטא העגל (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), והקרבנות הם היפך מהע"ז, ולכן מכפר על העגל שהיה חטא ע"ז. נראה בנוסף לפשט היר' שיש גם רמז בסכום של עשרה גרה למניין עשרה בבנ"י, שיש אז דין של רבים, שאז ה' לא נמנע משמיעת תפילתם בשל היותם רבים. זה קשור בכפרה על העגל שמשה התחנן לה' ונאמר: "ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה" וגו' (שמות לב,יא). '(שמות לב, יא) "ויחל משה את פני ה'" אמר רבי אלעזר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו. ורבא אמר: עד שהפר לו נדרו, כתיב הכא "ויחל" וכתיב התם (במדבר ל, ג) "לא יחל דברו", ואמר מר: הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו. ושמואל אמר: מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר (שמות לב, לב) "ואם אין מחני נא מספרך". אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים. ורבנן אמרי: מלמד שאמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה' (ברכות לב,א). משה עמד בכח בשביל בנ"י,להבדיל מכשביקש רחמים על עצמו כדי להיכנס לארץ, שאז אמר "ואתחנן אל ה'" (דברים ג,כג) מלשון תחנונים. כי יש הבדל בין תפילה של יחיד, לבין תפילה של רבים וכן על רבים. לכן תפילת משה שנעשתה בכח וחוזק רב בסיסו הוא בשל היותה תפילה הקשורה לרבים, ולכן יש בזה גילוי כעין תפילה במניין שבו נעשה בכח כעין מלחמה (ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן נרמז על תיקון לחטא העגל שפעל משה בתפילתו ע"י כח תפילת רבים, ולכן נרמז בעשרה. לכן זהו מחצית השקל שרומז על אחדות: 'ובשם החכם הר"ש בן אלקביץ ז"ל שמעתי שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו, כ"א כאלו כל א' חצי, ובהתחברו עם כל א' וא' מישראל נעשה אחד שלם. ע"כ כל א' יביאה מחצית' (אלשיך; פס' יג). שזהו כמו במניין שמתחברים ונעשים העשרה ע"י אחדותם למעלה של רבים שאין ה' מואס תפילתם, וכך גם משה פעל מכח זה (של רבים יחד) בתפילתו. (אולי זה עשרה גרה, כרמז לאחדות, אותיות 'הגר' כעין שגרים יחד, שחיים באחדות יחד. או 'גר-ה' שע"י אחדות כמו גר שגר יחד נעשה מעלה של קדושה עליונה כעין רמז לגילוי תורה שזהו ה' חומשי תורה, שבבנ"י יש חיבור ואחדות עם התורה וכך זה מתגלה באחדות ישראל שמרמז ומגלה כנגד אחדותנו עם התורה). אולי גם בדעה של שש גרמסין יש קצת רמז למניין, שאם יש ששה שעדיין לא התפללו אז יכולים לצרף אליהם עוד ארבעה שכבר התפללו ואז יחול עליהם דין מניין שיכולים להתפלל כל חזרת הש"ץ בקול (אולי רמז שזה בגרמסין, מלשון 'גרם' שגרמו להחשב מניין אע"פ שחלקם כבר התפללו [וזהו 'גרם- סין' כעין 'גרם סאין' שבסאין מרמז על ביטוי שאומרים בעניין השלמה, שזהו 'גדשו את הסאה' {יר' שבת א,ד} כסאה מלאה וגדושה, שכך הם כעין מילאו להיות מניין כעין שמילאו לעשרה. או אתיות 'גרם נישא' {שהאות ס' בדרש מתחלפת באות ש'} שגרמו שתפילתם תהיה במניין שהיא תפילה שנישאת כראוי בשלמות לשמים]). שכך במחצית השקל נטבע בעולם רמז לכח התפילה לכפרת העגל, וכך מכפרים בכל דור (ולמ"ד שסדר הפרשיות נאמרו כסדרם, אפשר שזה נאמר קודם העגל כדי לחזק את כח תפילת משה לכפרה).