בס''ד         פרשת כי תשא: האם מותר ליטול ידיים לסעודה מברז

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על הכיור, ממנו ירחצו הכהנים את ידיהם ורגליהם: ''וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם. וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם''. בביאור הטעם שעל הכהנים לרחוץ, הביא הרמב''ן שני טעמים, אחד על דרך הפשט ואחד על דרך הסוד.

על דרך הפשט, מטרת הרחיצה לנקות ידי ורגלי הכהן לפני שניגש לשולחן המלך, שכן ייתכן שהידיים התלכלכו כי הן עסקניות. וגם ברגליים, היות והכהנים משרתים יחפים, יש לעיתים לכלוך. על דרך הסוד, הידיים והרגליים הנמצאות בקצוות הגוף, מסמלות את עשר הספירות בהן כלול גוף האדם. לכן כאשר רוחצים אותן, מקדשים את הגוף כולו. ובלשונו:  

''הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת... רוחץ ידיו בעבור היות הידיים עסקניות. והוסיף כאן לרחוץ הרגלים, בעבור היות הכהנים משרתים יחפים, ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור. ועל דרך האמת, בעבור היות ראש האדם וסופו הידיים והרגלים... והם בצורת האדם רמז לעשר הספירות שיהיה כל גופו ביניהם... לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידיים והרגלים. והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס.''

בעקבות הזכרת הכיור בפרשה, עסקנו בעבר (פקודי שנה ד') בנטילת ידיים לפני התפילה, ואחרי שנת הלילה והיום. השבוע נעסוק בחלק מהלכות נטילת ידיים לסעודה, ובשאלה האם מותר ליטול את הידיים באמצעות פתיחה של הברז, ובטבילת הידיים במעיין. כפי שנראה, כדי לענות על שאלות אלו, יש לעיין בצורך בכלי לנטילה לצורך סעודה, והאם יש צורך בכח האדם בנטילה.

נטילה מכלי

הגמרא במסכת חולין (קז ע''א) כותבת בשם אמימר, שכאשר נוטלים ידיים לסעודה, נטילה זו חייבת להיות בכלי. כמו כן, הכלי חייב להכיל רביעית מים לפחות, מיועד להחזקת מים, וכן עליו לעמוד בפני עצמו (שכן אם המים יישפכו ממנו כאשר יניחוהו על הרצפה (כמו שקית ניילון), הכלי אינו נחשב כלי). נחלקו הראשונים, מה דין נטילה באמצעות כף היד:

א. רבנו תם (מובא ברשב''א ד''ה אריתא) כתב, שנטילה באמצעות כף היד אינה מועילה שכן היד אינה 'כלי'. עם זאת, כאשר נטלו יד אחת באמצעות נטלה, מותר ליטול את היד השנייה באמצעות המים שנשארו בכף היד הראשונה, שהרי הם באו מכלי[1]. ראייה הביא מהתוספתא (ידיים ב, ג) ממנה משמע, שאכן הבעיה היא רק כשהנטילה הראשונה לא באה מכח כלי. ובלשונו:

''עוד כתוב בתוספות משום רבנו תם ז"ל, דמותר ליטול ידו אחת מן הכלי ולשפוך ממנה לידו האחרת, דכיוון שתחילת הנטילה היה מן הכלי באחת מידיו תו לא צריך, והכי משמע בתוספתא דקתני התם, אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמתחילה לא נטל מן הכלי. משמע הא נטל תחילה מן הכלי שפיר דמי.''

ב. הרמב''ם (ברכות ו, יג) והרשב''א (תורת הבית ו, ג) לא קיבלו את הדיוק מהתוספתא וסברו, שגם אם המים ביד הראשונה באים מכח כלי, לא ניתן ליטול בעזרתה את היד השנייה, שכן נטילה זו לא באה מכח כלי. כדבריהם פסקו להלכה השולחן ערוך (קנט, ו) והב''ח (שם, ז), ובניגוד לרמ''א (שם) שפסק שבדיעבד ובשעת הדחק ניתן להקל כשיטת רבנו תם.

כח גברא

בין נטילת ידיים לסעודה לבין נטילת ידיים בבוקר ולתפילה, יש מספר הבדלים משמעותיים. לדוגמא, בעוד שכאשר נוטלים לסעודה חייבים רביעית מים ונטילה בכלי, בבוקר אין חובה בכך, ורק ראוי לכתחילה להקפיד במקום האפשר (או''ח סי' ד). בבוקר גם אין חובה שהמים יבואו מ'כח גברא', דהיינו מכח הנוטל, ודנו הראשונים מה הדין בנטילת ידיים לסעודה: 

א. בעל הלכות גדולות (תוס' חולין קז ע''א) סבר, שגם בנטילת ידיים לסעודה אין צורך בכח גברא, וכפסק תנא קמא במשנה מסכת ידיים (א, ה), המתיר ליטול ידיים באמצעות קוף (או חיה אחרת), למרות שאין המים מגיעים מכח אדם. כמו כן על בסיס הגמרא בזבחים (כא ע''א), התיר ליטול ידיים על ידי שכשוך בתוך כלי, כי אין צורך במים שישפכו מכח אדם. ובלשון התוספות:

''פירש בהלכות גדולות שמותר להטביל ידים בתוך הכלי, דחשיבא נטילה. והביא ראיה מפרק ב' דזבחים (דף כא ע''א) דאיבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור, ממנו אמר רחמנא ולא לתוכו, משמע דבקידוש ידים מבעי ליה משום דכתיב ממנו, אבל בנטילת ידים אפילו בתוכן מותר.''

כיצד יפרש את דברי הגמרא במסכת חולין (שם) הכותבת, שלא ניתן ליטול ממים היוצאים מצינור השקייה, כיוון שלא מדובר במים הבאים מכח גברא? יש שביארו, שלהבנתו משנה זו צועדת בשיטת רבי יוסי, החולק במשנה על תנא קמא ואין הלכה כמותו. ויש שביארו, שצריך לדחוק בלשון ולפרש, שהבעיה אינה כח הגברא, אלא הנטילה ללא כלי.

ב. התוספות (חולין שם) והטור (או''ח קנט) חלקו וסברו שהלכה כדעת רבי יוסי במשנה, וכפשט הגמרא במסכת חולין הפוסלת נטילה באמצעות צינור השקייה. לכן נטילה באמצעות קוף אינה נחשבת נטילה מכח גברא, ופסולה. כמו כן, המטה חבית מלאה מים, נטילתו הראשונה נחשבת נטילה מכח גברא, שכן היא באה מכח ההטייה. אך שאר הנטילות לא ייחשבו, שכן הן כבר לא יוצאים ישירות מכח הטיית החבית, אלא רק מהמשך ההטייה הראשונית. ובלשן הטור:

''וצריך שיבואו המים מכח אדם, דלא כהלכות גדולות שכתבו שמותר להטביל ידיו בכלי, דאמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידיים, פירוש צינור שדולין מים מן היאור ושופכין בו והוא נמשך ממנו להשקות השדה אין אדם יכול לתת ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם משום דלא אתי מכח גברא שכבר פסק כח השופך... ואי מקרב ידיה לגבי

דוולא, פירוש שקירב ידיו למקום שפיכת כלי, והמים באין מכח הראשון של השופך על ידיו שפיר דמי''

ג. הרמב''ם (ברכות פרק ו') בגישת ביניים פסק אמנם כתנא קמא, אך בניגוד לבעל הלכות גדולות שפירש בדעת תנא קמא שאין צורך בשום כח בנטילת המים, להבנת הרמב''ם יש צורך 'בכח נותן'. דהיינו, יש צורך שהמים יגיעו מכח נתינה כל שהיא ולא יזרמו מעצמם, אך אין חובה שדווקא אדם יבצע את הנתינה.

לכן פסק הרמב''ם שמותר לצאת ידי חובה בנטילת קוף, שכן גם אם לא מדובר בכח אדם, יש כח נותן. כמו כן, ניתן ליטול כמה נטילות שירצו מחבית שהטו אותה, ולא רק נטילה ראשונה הבאה מכוחו הישיר של האדם (ובניגוד לדעת התוספות). למרות זאת, פסק כדברי הגמרא במסכת חולין האוסרת נטילה מצינור השקייה מן הנהר, שכן מים הזורמים באופן עצמאי לא באים אפילו מכח נותן. כמו כן, וודאי שאי אפשר לצאת ידי חובת נטילה בשכשוך הידיים בכלי (ובניגוד לדעת בעל הלכות גדולות).

להלכה

כיצד נפסק להלכה? נראה שיש סתירה בשולחן ערוך (או''ח קנט):

מצד אחד: בסעיף י''ב פסק השולחן ערוך שניתן ליטול ידיים באמצעות קוף, כפסק הרמב''ם. עמדה דומה עולה גם מפסיקתו בסעיף י', שם נקט שהמטה חבית של מים יכול ליטול ממנה כל זמן שהמים מקלחים, שכן למרות שרק השפיכה הראשונה באה מכח אדם, כל המים בחבית באים מכח נותן, ולדעת הרמב''ם די בכך.

מצד שני: כאשר דן השולחן ערוך בסעיף ט' בחבית לה מחובר ברז, פסק שהרוצה ליטול ממנה עליו להחזיר את הברז חזרה למקומו בכל נטילה ולהוציאו מחדש, כדי שלא ימשיכו המים לזרום מעצמם. בפשטות, פסק זה צועד בשיטת התוספות המצריכים נטילה הבאה מכח אדם, שהרי לדעת הרמב''ם לכאורה די בהוצאת הברז פעם אחת. ובלשון השולחן ערוך:

''חבית שיש בה מים, מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידיים, ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה, או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבה ונתן ידיו שם, לא עלתה לו נטילה. ואם הייתה ברזא בנקב והסירה וקיבל המים על ידיו, חשיב שפיר כח גברא, וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה.''

כיצד אם כן פסק השולחן ערוך? הט''ז (קנטי, יז) סבר שהוא פסק כדעת הרמב''ם, וכפי שעולה מדבריו בסעיף י' וי''ב. הסיבה שבסעיף ט' הצריך להכניס את הברז ולהוציא היא, שמדובר בחבית גדולה יחסית, וכאשר מוציאים את הברז המים שבחבית לא זזים כלל. משום כך, נחשבים מים אלו כמנותקים מהמים היוצאים מהחבית, ואינם נחשבים אפילו כמים הבאים מכח נותן.

הב''ח (שם, י) חלק וסבר שהשולחן ערוך פסק כדעת הטור שצריך שהמים יובאו מכח אדם, ולכן בסעיף י''ב נקט שיש להוציא את הברז בכל נטילה. את הפסק בסעיף י' שהמטה חבית יכול ליטול ממנה כל היום פירש, שלא מדובר בחבית שהטו אותה פעם אחת והמים ממשיכים לזרום, אלא אותה חבית מתנדנדת כל היום מכח אותה ההטייה, ולכן כל המים הנשפכים באים מכח אדם.

נטילה מברז

עולה מפסק השולחן ערוך, שכאשר ישנו ברז המחובר ישירות לחבית, ניתן לפתוח ולסגור את הברז בכל נטילה. דנו האחרונים, מה הדין בברזים הנמצאים בבתים המחוברים לדוד מים שעל הגג (דבר שאינו מצוי כל כך בזמנינו):

א. הרב בן ציון אבא שאול (א, טז) סבר, שלמרות שהמים הבאים מפתיחת הברז נחשבים כבאים מכח אדם, בכל זאת אין ליטול ידיים מברזים הנמצאים בבתים. בטעם הדבר נימק, שכאמור כדי ליטול ידיים לסעודה צריך נטילה מכלי, ואילו המים הבאים מן הדוד והמיכלים, אינם נחשבים כבאים מכלים, כיוון שעוברים דרך צינורות שאינם נחשבים כלים. ובלשונו:

''שאלה: האם מועיל לעשות נטילת ידים לסעודה, על ידי פתיחתו וסגירתו של ברז מים. תשובה. ידוע שצריך מעיקר הדין ליטול ידים לסעודה בכלי, ונראה לעניות דעתי שעל ידי פתיחת וסגירת ברז מים לא מועיל לנטילת ידיים דלא נחשב כלי, דלא מבעיא אם אין חבית מים בגג דלא מועיל שאין כאן כלי, אלא אפילו אם יש חבית מים לא מיקרי שנטל בכלי, שהרי המים שיוצאים מהחבית לא נשפכים על ידיו ישירות, אלא זה עובר דרך הצינור ומהצינור נשפכים על ידיו, והוי כח כחו.''

ב. הציץ אליעזר (ח, ז) חלק וסבר, שהצינורות המקשרים בין הברז לבין חבית המים, נחשבים כחלק מהכלי, ולכן ניתן ליטול מברז הנמצא בבית (על ידי סגירה ופתיחה של הברז בכל נטילה). ונימוקו, שלמרות שכפי שראינו לעיל הגמרא במסכת חולין (קז ע''א) כותבת שלא ניתן ליטול מצינור השקייה, הסיבה לכך היא שצינור זה עשוי בצורה של אמת מים, בה לא ניתן לעצור את המים הזורמים. בצינור שבבתים לעומת זאת, כל עוד הברז סגור הצינורות מחזיקים את המים, ולכן הם נחשבים כלי לכל דבר ועניין.

עוד הוסיף וטענו הציץ אליעזר (שם) והרב הדאיה (ישכיל עבדי או''ח ה, כו), שגם אם הצינורות אינם נחשבים כלי, בכל זאת יש להכשיר את הנטילה. הסיבה לכך היא, שמיד בפתיחת הברז וזרימת המים, נוצר חיבור ('ניצוק') בין המים הנמצאים במיכל לבין המים הזורמים. למרות זאת הוסיף לסיום, שירא שמים ייחד כלי לנטילה, ונכון לסמוך על נטילה מהברז רק בלית ברירה.

טבילה במי גשמים

למרות שעד כה ראינו שצריך נטילה הבאה מכח אדם וכלי, ישנם חריגים:

א. בעקבות רבנו יונה פסק השולחן ערוך (קנט, יד), שאם התקבצו לפחות רביעית מי גשמים (דהיינו מים שלא נשאבו) במקום אחד, ניתן להטביל בהם את הידיים. טעם הדבר, שבמקווה בוודאי ניתן לטבול ידיים, שהרי אפילו את כל גופו ניתן לטהר בה. וכיוון שנטילת ידיים מדרבנן, ניתן להקל אפילו ברביעית. ב. הרמ''א (שם) חלק וסבר שלכתחילה יש צורך בארבעים סאה מי גשמים, ורק במי מעיין זורמים אפשר להסתפק בפחות מארבעים סאה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...