פרשנות אונקלוס – פרשת וזאת הברכה

דברים לג,ב: הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ: אונקלוס: ועמה רבבת קדישין. תה"ת: ועמו רבבות קדושים. אונקלוס מסביר באיזה אופן ה' בא והופיע מהר פארן, בליווי של רבבות קדושים. 'ואתה' – בא, כיצד בא, בליווי הקדושים.

דברים לג,יח: וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ: אונקלוס: במפקך לאגחא קרבא על בעלי דבבך, במהכך למעבד זמני מועדיא בירושלם. תה"ת: בצאתך להגיח בקרב על אויביך ואנשי ריבך, בלכתך לעשות ולקבוע את זמני המועדים בירושלים. אונקלוס מפרש מהי שמחת זבולון – ניצחון על האויבים, ושמחת יששכר – בקביעת זמני החגים. שניהם יחד – סייפא וספרא.

דברים לג,כ-כא: וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן: אונקלוס: ארי תמן באחסנתה משה ספרא רבא דישראל קביר. תה"ת: הרי שם בנחלתו משה הסופר הגדול של ישראל קבור. אונקלוס מפרש מהו מחוקק – סופר גדול של ישראל, שהוא חקק לנצח את ספר התורה.

דברים לד,ז: לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה: אונקלוס: ולא שנא זיו יקרא דאפוהי. תה"ת: ולא השתנה זיו הכבוד שעל פניו. אונקלוס מפרש מהי הלחה שעל פני משה – וזה זיו הכבוד, כלומר קרני הוד.

שבת שמחת תורה שמחה, שבת שמיני עצרת עצורה ומיוחדת לעמנו, בליווי רבבות קדושים, נחושים ולמדנים, מנציחי התורה וזיו אורה, שבת בה נפרדנו מסבתא לאה, ובצאתה ניזכר בסבא גוסטב, אורן.