"יחץ" למה חוצים דווקא את המצה האמצעית? אולי כדי ללמד אותנו ללכת בדרך האמצע,ועוד- אם תאמר ששלושת המצות הם כנגד כהן לוי וישראל-לא כל כך ברור למה חוצים דווקא את המצה של לוי, אם תאמר כנגד אברהם יצחק ויעקב-זה יותר ברור, יצחק ויחץ זה אותם אותיות כמעט, ועוד-פסח הוא חג של "והגדת לבנך" של חינוך ,דומה שאין עוד חג של חינוך כמו פסח,  ואין עוד אב שאנו יכולים ללמוד ממנו על חינוך כמו יצחק אבינו, על יצחק נאמר  "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" -זו שיטה חינוכית לפיה יש לאהב את השני בגלל נקודות הטוב שבו, כמו שמצינו בעשו-לאהב אותו כיון שציד בפיו,  וזו שיטה שמצינו מכל האבות בעיקר אצל יצחק.

יכול מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא" ההוא אמינא שניתן לספר ביציאת מצרים כבר מראש חודש ניסן-משום שחודש זה הוא יחודי "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", בכל החודש אין אומרים תחנון, מתחילים לשאול ולדרוש בהלכות הפסח-לפי דעה אחת שבועיים לפני פסח, הבית עובר נקיון יסודי, וכד', כל השינויים הללו מעלים את ההוא אמינא שגם סיפור יציאת מצרים יהיה מראש חודש, "יכול מבעוד יום"- כי גם לערב פסח יש הלכות יחודיות-ביעור חמץ, תענית בכורות, ועוד.

"ואת עמלנו אלו הבנים"- "שנא' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון"- כיצד לומדים מפסוק זה שגידול בנים זה עמל?  נראה לומר שכל דבר שטרחת עליו ובסוף אתה לא רואה את התוצאות שלו ונראה לך שכל המאמץ היה לשווא -נקרא עמל, במקרה שלנו-כל ההתיגעות בלידה ובהריון היה לשווא, כיון שבסוף הגזירה הייתה להשליך את התינוקות ליאור בלי לראות מהם נחת, כך למשל באשר לפירוש רש"י על הפס' "אם בחוקותי תלכו-שתהיו עמלים בתורה" מדוע היגיעה בתורה נקרא עמל?  כיון שיש ערך ליגיעה בתורה גם אם בסופו של דבר לא הבנת את מה שלמדת עד הסוף.  

"שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם"- אם עם ישראל היו בגלות 210 שנה, מדוע הקב"ה לא יכל לחכות עוד כמה דקות עד שיספיק הבצק להחמיץ, ונראה לומר שיש כאן מסר עמוק- גם אם הגאולה מתעכבת, ברגע שמגיע זמנה- היא תגיע בזמנו ללא עיכובים, גם אם יש סיבות מדוע כן לעכב אותה במקצת, כמו בגאולת מצרים שהייתה סיבה מדוע לעכב אותה-עד שיספיק הבצק להחמיץ.

גם בגאולה האישית והפרטית של כל אחד-ברגע שיגיע הזמן-הגאולה תגיע, כדברי האימרה הידועה שחתונה זה כמו בר מצווה, ברגע שמגיע הזמן-גם אם יש עיכובים-זה יגיע.

הסבר אחר-הקב"ה נגלה לעם ישראל דווקא בשיא ההכנות של אפיית הלחם, כדי לנסות את עם ישראל ולראות מה יענין אותם בשעה יחודית זו-האם הגילוי האלוקי של הקב"ה או חוויות גסטרונומיות-שהלחם שלהם יאפה דווקא בצורה כזו ולא אחרת.

גם בימינו יש כאלה שליל הסדר בשבילם הוא לילה של התעלות רוחנית שכמעט ואין כדוגמתה בכל השנה, ויש כאלה שליל הסדר בשבילם הוא לילה של חוויה גסטרונומית-אכילת מאכלים מיוחדים שלא מזדמן לאכלם במשך שאר השנה, כגון-מצות, תפוחי אדמה במי מלח, חרוסת, ועוד, וכל אדם יבחר לאיזו קבוצה הוא מעוניין להשתייך.

אחד הפיוטים המענינים בליל הסדר הוא פיוט "אחד מי יודע", הפיוט מסתיים דווקא במספר 13 כיון שאחד זה בגימטריא 13,  הפיוט מביא דווקא את יסודות האמונה בעם ישראל-תורה, משנה, אבות, אמהות, ועוד, ולא נקודות יותר שוליות, יש דמיון בין הבתים למשל- דמיון בין האבות לאימהות, בין התורה למשנה, ועוד, במס' 11 יש דווקא כוכבים אולי משום שזו "ברירת מחדל"  ואין בתורה עוד דברים שהם 11, ואולי משום שיש כאן את יסודות האמונה בעם ישראל-בגלל המריבה בין יוסף לאחיו התרחשה הירידה למצרים והשעבוד בה.