מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מקשה מדוע מביאים להגדה דווקא מ"ארמי אבד אבי" שלכאורה הוא לא קשור ישירות ליציאת מצרים אלא למצוות ביכורים, מדוע לא להביא פסוקים מתחילת ספר שמות?- ומתרץ שעניינו הוא להראות שסיפור יציאת מצרים זה מצוה לכל הדורות כאילו הם יצאו ממצרים (ראה ב'כאילו הוא יצא ממצרים' בספר 'לזמן הזה'). ואולי אפשר שלמדו חז"ל שהתורה מכוונת לפס' זה, כיון שמצוות סיפור יציאת מצרים היא 'מצוות עשה של תורה לספר ניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצתם" וכו' (רמב"ם חמץ ומצה ז,א). והנה ההמשך בפסוקים הוא "היום אתם יוצאים בחדש האביב, והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני.. לתת לך ארץ זבת חלב ודבש" וגו' (שמות יג, ד-ה) שראו זאת כרמז על הביכורים שניתנים מתבואת הארץ, ונאמר בהם "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה" וגו' (דברים כו,א) שראו כמקביל "יביאך=תבוא" “לתת לך=נתן לך" ובשניהם נאמר "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,ט). לכן ראו בזה כרמז שיש קשר בניהם, שפסח הוא "למועד חדש האביב" (שמות כג,טו) וסופו בשבועות שהיא עצרת שלו, ושבועות זה "חג הקציר" (טז) וביכורים זה משבועות והלאה (משנה בכורים א,ו) כך שהוא כמו המשכו שלאחר הפסח, ולכן זהו שבפסח זה כנגד 4 לשונות של גאולה ממצרים, והמשכו זה כנגד "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו,ח) [שזהו שאחרון בלשונות גאולת מצרים היא "ולקחתי" שזהו כנגד מתן תורה שזהו עצרת] שגם הוא קשור ליציאת מצרים, מטרת יציאת מצרים, ולכן ראו בזה עניין קשור, ולכן לקחו את האמירה של הביכורים שמביע שמחה על הארץ שה' הביאנו ונתן לנו אותה, ובה מזכירים את יציאת מצרים כאמירה של יסודות יציאת מצרים. ולכן כמו שבביכורים יש מצוה לומר זאת וכך גם בפסח יש מצוה לומר יציאת מצרים, אז ראו בזה כקשורים יחד במצוה ולכן גם בפסח מצוותו לספר ע"י האמירה שבמצוות הבאת הביכורים (ואולי לכן (בשמות יג,טו) מזכירים מצות תפילין "למען תהיה תורת ה' בפיך" שזה כרמז למתן תורה [תורת ה'] וזה קשור ליציאת מצרים, כש"בין עיניך" זה כנגד מתן תורה שראינו את ה' יורד ונותן את התורה, שזה קשור גם אחורה לראיה על הים "זה א-לי ואנוהו", ו"על ידך" זה כנגד ההמשך, מתן תורה שקשור לא"י שבה התורה מתקיימת בפועל, וזה כנגד הבאת הביכורים). ועניינו של הביכורים הוא ראשית "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דברים כו,ב) ומביאים אותו למקדש, לה', וזהו כמו יציאת מצרים שה' הוציאנו להיות עבדיו, ואף ירד בעצמו אלינו להכות את בכורי מצרים. וישראל הם "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג) וקודם נאמר "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ב) כך שהנביא מסמיך יציאת מצרים לראשית, שיציאת מצרים היתה ראשית היותנו לעם, וה' גאלנו כיון שאנו בניו המיוחדים "בני בכורי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" (שמות ד,כג) כך שמכת בכורות קשורה להיותנו "בני בכרי" וזה דומה לביכורים שהוא הבכיר, שאנו מקדשים את כל העולם לה', שלזה יציאת מצרים וכניסתנו לארץ, ובא למעלתו בהבאת הביכורים, ולכן כל אלו מחוברים, ולכן ביכורים קשורים לליל הסדר שבו מספרים ביציאת מצרים, ולכן משתמשים בו לסיפור יציאת מצרים שמרוכז בדברי מביא הביכורים.