בכדי שלא לעבור על "בל ימצא" נצרך כיום כל יהודי למכור חמץ לגוי (לא לרב!) גם אם אינו בעל עסק ומקפיד שלא להשאיר ולמכור חמץ גמור. זאת משום שבכל בית יש מוצרי מזון ותרופות שיתכן ואין עליהם הכשר לפסח, ובעליהם אינו מבטלם שהרי רוצה בקיומם, ומאידך אין כל סיבה להחמיר ולבערם משום שמדובר רק בחשש, ואין זה מצדיק הפסד ממוני.

כידוע, יש לבדוק חמץ ולא די בביטולו והפקרתו, שכן אין אנו בדלים ממנו כל השנה ויש חשש שישתמשו בו בימי החג. לכן, גם את המוצרים שנכללו במכירת החמץ יש להצניע או לנעול, וכך מקובל שמרכזים אותם בארון מסוים ומסמנים אותו. אולם את ארון התרופות לא נהוג לנעול כי יתכן ויהיה צורך להשתמש בתרופות הכשרות לפסח הנמצאות בו. ראוי אפוא להפריד ולהצניע את התרופות הנמכרות לפני שעת המכירה בערב פסח. מאידך, אין למכור את כל ארון התרופות באשר הוא, שכן התרופות הכשרות (שהן הרוב) אף הן משתייכות אז לגוי ולא יהיה היתר לגזול ממנו את אשר בבעלותו באותו זמן (ואם ישתמש -הרי הוכיח בכך שכוונתו למכור לא היתה רצינית, וספק אם בכלל חלה!). בדיעבד, אם התרופות לא הופרדו אך הודגש בשטר המכירה שנכללות בו רק התרופות שיש בהם חשש או תערובת חמץ, מותר לפתוח את הארון לרגע ולשלוף ממנו את התרופה הכשרה בה מעוניינים.

לציבור המחמיר בקטניות, רק אכילתם אסורה. לפיכך, פשוט שאין לכלול מוצרים אלה במכירה, והעושה כן עלול רק להסתבך עם גזל הגוי כי יתכן שבימי הפסח יזדקק בהיתר לתרופות או מזון תינוקות שמוגדרים כמכילי קטניות, כגון לחולים שמטעמים רפואיים אינם רשאים לצרוך מזון אחר ונזקקים לקטניות, וכן לתינוקות שזה הרגלם.