"כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" וגו' (יד,לד) 'כי תבואו- יכול משבאו לעבר הירדן? ת"ל "אל הארץ" אל הארץ המיוחדת, יכול משבאו לעמון ומואב? ת"ל "אשר אני נותן לכם" ולא עמון ומואב, “לאחוזה"- עד שיכבשו, מניין אתה אומר כבשו אבל לא חילקו, חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו יכול יהיו מטמאים בנגעים? ת"ל "ובא אשר לו הבית" עד שיהא כל אחד מכיר את שלו' (ספרא)מדוע צריך שהבית יהיה מוכר לאדם מסויים?- כיון שמובא כהמשך לדברים שזה דווקא בא"י ניראה שיש צורך שיהא חיבור גמור לא"י, וזה ע"י ההתעסקות בכיבוש הארץ ונחלתה שכך מתחברים למעלת קדושת א"י, ואז בשיאה מגיע לרמה כזו שיכול לחול נגע בבית, שזה עניין של קדושה בגשמי, שמופיע הוכחה על חטאיו בגלוי,ולכן צריך קודם להתחבר לא"י. וזהו שמובא מיד בספרא "ונתתי נגע צרעת" אמר ר' יהודה בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים' שזהו כמו שמביא רש"י על הפס' (מהמדרש) 'בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן' כך שהנגע הוא בעצם מעלה , אלא שזה בא בצורה רעה (של ניתוץ הבית ולא סתם מציאה) בשל מעשיו של האדם 'אלא "לו" למה לי? מי שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר אין לו, הקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו, פרט למשאיל לאחרים' (יומא יא,ב) שבשל צרות העין מגיעה צרעת הבית. אולם אין הצרעת מטומאה גמורה לגמרי, כיון ש'ר' ישמעאל אומר "אחוזתכם" מטמאים בנגעים ואין אחוזת עכו"ם מטמאים בנגעים' (ספרא) [וכן בגיטין פב,א] שלעכו"ם לא חל דין צרעת הבית, ומצד שני הובא קודם "אחוזתכם" אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים, ר' יהודה אומר אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד' (ספרא) [וכן ביומא יב,א] שבמקום של קדושה אין צרעת, שלמדו מאותו פס' “אחוזתכם" כך שניראה שבא לומר שחל ע"י שהמקום קדוש (ולא של גוי) אבל לא לגמרי וכך חל בו עניין טומאת צרעת, כך שעניינה טוב שמגיע בצורה רעה. ובבית שאין בו חלונות אין דין צרעת (נגעים ב,ג) וכן לא בלילה (מו"ק ח,א) שזה מבטא שהצרות עין לא באה ממצב נפשי רע, שבמקום חשוך (או לילה) האדם מתכנס לעצמו ולכן אין לבא אליו בטענה של מדוע לא עוזר לחברו. והנה נגעי בתים 'לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר' (סנהדרין עא,א) ניראה שיכול היה לקרות דבר כזה, אלא שכיון שהאמוריים פחדו שבנ"י יקחו את ממונם אז כמעט שלא החביאו ולכן לא יצא מצב של צרעת הבית, שזה כדי שימצא את הממון ובמקרה שהאדם צר עין, כיון שבנ"י הם 'הרחמנים והביישנים וגמ"ח' (יבמות עט,א) ולכן צרות העין שמגיע לו לנתוץ את הביתעל כך נדירה ביותר, ולכן כשנימנעו האמוריים מלשים את כספם נימצא שלא חל במציאות דין צרעת ונישאר רק לימודו. וניראה שבלי הכסף בקירות האדם לא היה מגיע להיות צר עין כיון שישראל אינם כאלו, ומה שגורם לו לכך זה הכסף הטמא של הגוי שמוחבא, שמשפיע על האדם השפעה של הגוי, שמרגיש שהכסף 'בורח ממנו' ולא מגיע לידיוולכן נעשה יותר צר עין, וצרעת הבית זה כדי שימצא את הכסף וישתמש בו לבניית הארץ בקדושה, ולכן נתיצת הבית שזה חורבן לארץ, הוא בעצם לבניה גדולה יותר של א"י ע"י הכסף שימצא, וכיון שלא היה כ"ך החבאת כסף נוצר מצב שמצד אחד האדם לא מדרדר לצרות עין, ומצד שני הבית לא ראוי ליחרב כי לא יבנו יותר ממנו, ולכן אין מציאות בעולם של צרעת הבית.