בס'ד
הליכה ועלייה
לכל מקום שהלך "וילך משה וידבר את הדברים האלה" (דברים לא,א). לא נכתב לאן הלך. כי לכל מקום שהלך דיבר את "הדברים האלה" – בחינוך, במשא ומתן, בעבודה, בעסקי הפרט והציבור. בכל מקום החדיר את דבר ה'. (התמים) בכל ישראל לא נאמר לאן הלך, אלא סוף הפסוק מוכיח על תחילתו: "וילך משה... אל כל ישראל". משה הלך וטמן את עצמו בכל ישראל. בתוך תוכו של כל יהודי, בדמו ובנשמתו, בכל התקופות ובכל הזמנים, טמון ניצוץ של משה רבנו. (מעיינה של תורה) הליכה מתמדת "וילך משה". נקל לשער באיזו דרגה רמה ונישאה עמד משה אחרי מאה ועשרים שנות עבודת ה'. ובכל-זאת במה עסק ביומו האחרון? ב'וילך', בהליכה ובעלייה לדרגה עליונה עוד יותר. (הרבי מליובאוויטש) הדברים האלה הליכות חייו של משה והתנהגותו בכל ימיו ושנותיו – את "הדברים האלה" לימד משה את כל ישראל. (עיטורי תורה) קישר וחיבר "וילך משה... אל כל ישראל". משה הלך והתעלה מחיל אל חיל על-ידי שקישר וחיבר את עצמו "אל כל ישראל". (שיחות קודש) לעיין שוב את "וילך משה" מתרגם תרגום יונתן "ואזל משה למשכן בית אולפנא". קודם שנתן משה הוראות לבני ישראל הלך לבית המדרש (בית אולפנא), כדי לעיין בדבר, לברר וללבן את שמועתו. ללמדנו שאסור לאדם לפסוק הלכה על סמך ידיעתו וזיכרונו, אלא עליו לעיין שוב בשולחן ערוך, ורק אחר-כך יוציא את פסק דינו. (שיחות קודש) בחזרה ל'חדר' כשהסבא משפולי הגיע לגיל שיבה אמר לחסידיו: בניי, בימי הזקנה שוב צריך האדם ללכת ל'חדר' ללמוד. הלוא אין לנו גדול ממשה, וכשהזקין נאמר עליו "וילך משה", ועל זה התרגום אומר "ואזל משה למשכן בית אולפנא". תוכחה והליכה "אין וילך אלא לשון תוכחה" (מדרש תנחומא). מסופר על רב גדול שכאשר התחיל להוכיח את בני עירו גירשו אותו מן העיר. אמר על כך בדרך צחות: "אין וילך אלא לשון תוכחה" – התוכחה היא סיבת ההליכה... (שפתי חכמים) | 
