סיפור על אנשים פשוטים

---------------------------------.

 יצאתי מביתו של אחי החולה.

 בעודי עוד שרוי בשרעפים, מתגלגל במדרגות

 שמעתי קול בכי חרישי.

 בגילי ה"מופלג" אני כבר לא מזהה את מקור הקולות . ויש ואני סב על צירי שלוש מאות ושישים מעלות,בניסיון לזהות את הכיוון ומקור הקול .ובכל זאת לא זיהיתי

 צעדי לכיוון רכבי שבחנייה. ושוב נשמע אותו הקול המתייפח והפעם לא חרישי אלא עז יותר .

סבתי לאחור וזיהיתי מעבר לכביש ישובה על ספסל  בחורה או גבר [במבט ראשון כלל לא היה ברור ].

 הייתה זו בכל זאת בחורה מאותם החווים את מגדר הביניים או הכפול - של גם גבר וגם אישה.

 בגדיה לא היו מספיק נדיבים לכסות כל שצריך כיסוי מלא ועל רגליה היו פצעים לרוב משל "אישה מוכה". וכבר בדמיוני טוויתי הסיפור שאנו נחשפים אליו חדשות לבקרים  :על בחורות מנוצלות ומוכות .התלבטתי לעצמי רגע. מחד הדבר מסוכן שמא לכך אותה בחורה ישבה כך שם  לצוד מי .

וההמשך מי ישורנו. 

מצד שני אני אדם וכשאדם אחר בוכה המיתר שבליבי מסמן לי שגם אלוהי שלי בוכה וואיך אפשר להישאר אדיש ולגלות אטימות. . ניגשתי ושאלתי בהמון יראה וחשש ,אם אפשר לעזור .

כבר ציירתי בדמיוני שתבקש כסף ואני אתן לה כמיטב יכולתי ואלך לי לדרכי. היא ראתה אותי שאני עומד מולה ולא התייחסה. המשיכה להתייפח .

לפתע הפטירה לעומתי :

 "לך בבקשה תן לי לבכות לבד"..

 מיד סבתי על עקבותיי ומהרתי ללכת לכיוון הרכב. 

לפתע עצרני זקן אחד משכונת ילדותי ומרוב ששמח לראותני לא חדל מלספר לי את קורותיו הרויים  ואף הוסיף , קורות בניו, נכדיו, ואף ניניו.

 באוזן אחת שמעתי את הקילוח המלהיב שקלח מפי הזקן ובאוזן האחרת המשכתי לשמוע את בכייה של אותה בחורה שנדמה שאף הלך והתעצם.

 וכשם שהזקן צץ כך נפנה והלך לו.

 ואני שכבר לחצתי על כפתור הפתיחה לרכב ,התכופפתי להיכנס ולנסוע לדרכי .

  והנה נשמעה צרחה, יש לך אולי טישיו ברכב.

 היה לי .מיד לקחתי לתת לה.

 ושוב אך מתוך נימה של נימוס חזרתי על שאלתי אם אפשר לעזור במשהו .חשבתי בכנות שזה עניין של חסרון כיס  והכנתי את עצמי לתרום ככל שרק אוכל. 

היא לא ענתה והמשיכה להתייפח לפתע הפטירה  : 

"אתה לא תוכל לעזור לי"

 ולאחר שתיקה קלה הוסיפה :

 "לך בטח אין בית בשבילי."

 פתאום משל נפלה על נשמתי לבנה כבדה .

הרהרתי : עוד בחורה אומללה ומנוצלת אשר נזרקה לבסוף לרחוב .

כנראה המממן האשמדאי שלה עד עתה מאס בה .

או שבעל הבית ששכרה ממנו חדר, סרב להמשיך לשמוט חובו 

עוד חודש.

 גימגמתי :

אכן אין לי בית לתת לך .

 והוספתי : אני רק יכול להתפלל ,שאלוהים יעזור לך.

 משאך שמעה שם אלוהים ,חדלה לרגע מלבכות 

 והטיחה בפניי : "אלוהים לא עוזר." והמשיכה להתייפח.

 לא ידעתי כבר מה לומר 

ואך אמרתי : ובשפה די רפה : "עצוב לי".

 והיא שוב ענתה והשיבה "

 " שיהיה עצוב לאלוהים שלך". 

  "שזה העולם שידע לברוא".

 וכאן ברשותכם אני מבקש להוסיף  פרט נוסף, שבכוונה נמנעתי מלספרו עד עתה:

 הבחורה הטראס ג'נדרית - הייתה עובדת זרה".

 בתורתי כתוב וגר לא תונה ולא תלחצנו. וכן "ואהבת לו כמוך" .

ולא עוד שגם כתבה התורה שהקב"ה אוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה. 

שלא העלתה התורה על דעתה כי יש וגר שאין לו ,אח ריע או מכר.

 ייזרק לרחוב .שאם כך  הייתה וודאי כותבת : 

"אוהב גר לתת לו קורת גג, לחם ושמלה.

 וכך כל הדרך בכיתי .לא חדלתי מלחשוב על הסיפר שהקב"ה זימן לי.

 מהרתי לקיים הבטחתי לפחות להתפלל שאמרתי, שאך אגיע אדליק גם מנורת שבעה קנים ,

קודם כל  לנחם את הגאולה שנכלמה............

 ולפייס את ארץ ישראל  שהיא רותחת על עוולות  שנעשות בה.....

משה אהרון