'"ביום הראשון". זה ט"ו, ואתה אומר ביום הראשון? ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למדינה שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסא שלהם. בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל. אמר להון מלכא: מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חושבנא. כך בערב ר"ה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן. ומר"ה ועד יוה"כ היחידים מתענין, והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל: מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא. ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב"ה. ואומר להם: מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חושבנא. לפיכך משה מזהיר לישראל "ולְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". אמר רב אחא (תהלים קל, ד): "כי עמך הסליחה" מר"ה הסליחה ממתנת אצלך, כל כך למה? "למען תורא", בשביל ליתן אימתך על בריותיך' (ויק"ר ל,ז). ה' מכפר בשלושה חלקים, כדברי המדרש ובמשל. מדוע דווקא בשלושה חלקים? בפשטות המשילו את המשל ע"פ מעשי בני האדם, כמו שבמשל כך עושים אנשים, שיוצאים ע"פ רמתם וחשיבותם, כך גם בימים הנוראים האנשים פועלים ע"פ רמתם כמו שמפרט המדרש מה כל אחד עושה, ולכן זהו שלושה חלקים. בנוסף ע"פ הסיום של רב אחא אפשר להעמיק יותר, שה' לא מוחל מיד (אע"פ שמצד רחמיו עלינו רוצה מיד לכפר כשמגלים תשובה בבנ"י), כדי להטיל אימתו, להמשיל את מלכותו עלינו בעולם (וממילא מאתנו ממשיך גם לכל העולם). זהו כמשל שהמלך יצא עליהם כיון שלא שילמו מיסים שבזה מראים שכביכול לא מקבלים את מלכותו, וכיון שיצאו לקראתו לכבדו הראו בכך שרצונם האמיתי הוא לכבדו כמלכם, רק שבפועל יש להם מניעה בשל דלותם, שאין להם כדי לשלם. אותו דבר אנו חוטאים בשל דלות כוחנו להתגבר על יצרנו, אולם רצוננו לקיים את רצון ה', שאת זה מראים בעשי"ת, וכן מגלים זאת במעשים לקראת סוכות (כדברי המדרש 'ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו' וכו'), ולכן מראים בכך שרצוננו במלכות ה' עלינו. שכך בעשי"ת ה' מתגלה כמלך, ואנו מגלים את מלכותו עלינו. אמנם לא כל בני האדם שווים, שיש יותר צדיקים ויש פחות, כמו שמפרט המדרש במעשי התשובה שעושים (עם הצום), ולכן זה מתחלק לשלושה כגילוי מלכות ה' עלינו (וכן בר"ה נפתחים שלושה ספרים, כך שיש גילוי של שלוש רמות בחיבור לה', שאף הרשעים יש בהם ששבים בתשובה בעשי"ת, ולכן גם הם חלק מהרמות; ואף עיננו הרואות שאפילו אותם שלא שומרים מצות ביומיום, ביוה”כ באים לביה”כ ומתחברים [שכל המדינה מושבתת – אשרינו ואשרי חלקנו], שזהו כמו החלק השלישי שמתגלה ביוה”כ שכולם מתענים ושבים לה'). לכן הגילוי של מלכות ה' – אימתו עלינו מתגלה בשלוש רמות, ולכן כך גם מתגלה הכפרה שחלה יחד עם אימתו עלינו. ועוד בדומה, כמו שהיוצאים מחולקים לשלוש, כאשר לגדולים מוחלים ראושנים וכו', כיון שבשל מעלתם יש יותר עניין לוותר להם על חובם, וכך גם בכפרה יש שלושה זמנים כנגד שיש שלוש דרגות (צדיקים, בינונים ורשעים) שכנגדם המהירות בכפרה על חטאיהם, כיון שחטאיהם מועטים יותר וקלים יותר, והם יותר מדובקים במעשיהם ורצונם בה', ולכן ראוי לכפר להם יותר מהר. עוד נראה שיש בזה בעומק משום רמז לשלושת העליות של משה לסיני, שבהם התכפר להם על עוון העגל, שבזכות ה"סלחתי" יש את שורש כח הכפרה ביוה"כ (' … עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי וירד בעשור, והיו ישראל שרויים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה "סלחתי כדבריך”. וקבעו הקדוש ברוך הוא יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר" (ויק' טז ל)' [תנחומא "כי תשא" סימן לא]); לכן גם הכפרה מתחלקת לשלושה חלקים. גם נראה שכח הכפרה קשור לתורה (שהיא מכפרת: 'אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם' [מנחות קי,א]. '... "כשעירים על דשא" – מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים, כך דברי תורה מכפרים על עבירות' [ספרי דברים לב,ב (סימן ש”ו)]), והכפרה בימים נוראים קשורה להבאת התורה (שלכן אז נאמר "סלחתי”), ולכן יש הבדל בין חכמים, ת”ח, ועמי ארצות; שהחכמים גדולי הדור התחברו לתורה עוד מער"ה, והת"ח הם כמו היחידים (שיש בהם מעלה) ולכן התחברו לקראת הגעת התורה – מר"ה עד יוה"כ (לפי דרגתו של כח אחד ואחד התחבר בזמן זה), ועמי הארצות – שבכללם כל שאר בנ"י, הם התחברו כשמשה הגיע עם התורה ביוה"כ. לכן גם בכפרה בדורות זה מתגלה בדומה לכך (במעשים של האנשים [שמחולקים לשלושה כמו שמביא המדרש] ובשלבי הכפרה שה' מכפר). לכן במרחק מהמדינה מובא במשל עשרה מילין וחמשה מילין (וכשמגיע ממש), כנגד עשרת הדברות וחמשה חומשים (וזה מילין שגם מרמז על מילים, דברות ולימוד תורה בפה. וכשמגיע המלך לעיר עצמה זהו כנגד התושב”ע, שנמצאת בנו; או כנגד הגעת התורה אלינו ביוה”כ [שה' כביכול חיבר את עצמו בתורה ('ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב) "אנכי" נוטריקון – אנא נפשי כתיבת יהבית'. שבת קה,א), לכן הגעת התורה אלינו זהו כמו שה' הגיע אלינו]). אולי גם זה כנגד שלושת אבות, שהכפרה באה עם זכות אבות (ובכלל ה' מרחם ומכפר לנו בזכות היותנו בנים לה' כצאצאי האבות), ולכן יש בזה גילוי של שלוש כרמז לכוחם שמתגלה בשלושתם (וזה מתגלה באנשים [שיש שלוש קב' אנשים שבאים לקראת המלך], כעין רמז לאבות).