'אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות … הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר רבי: כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים. הלולים טובא הוו! הנך דכתיב בהו (תהלים קנ, ג) "הללוהו בתקע שופר". רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. ר' יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו? "ויאמר". "ויאמר" דבראשית ט' הוו? "בראשית" נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו"' וכו' (ר"ה לב,א). הגמ' מביאה שעשרה פס' מלכויות נלמדו מהילולים של דוד או מהמאמרות או מהדברות. אולם לכאורה לא מובן, מה העניין בשאר הדברים (זכרונות ושופרות) שאומרים גם בהם עשרה? בפשטות כיון שאומרים בשל מלכויות עשרה פס' אז גם בשאר ראוי לומר עשרה שלא לעשות שינוי. אמנם ביר' מביאים הסברים אחרים לעשרה בזכרונות ושופרות: 'אין פוחתין מי' מלכיות, כנגד י' קילוסין שאמר דוד (תהילים קנ) "הללויה הללו א'ל בקדשו הללוהו ברקיע עזו" וגו' עד "כהתי"ה”. מי' זכרונות כנגד י' וידויים שאמר ישעיה (ישעיהו א) "רחצו הזכו הסירו" וגו' "למדו היטב דרשו משפט" וגו', מה כתיב בתריה "לכו נא ונוכחה יאמר ה'” וגו'. מי' שופרות כנגד ז' כבשים, פר, ואיל ושעיר' (יר' ר"ה ד,ז). אולם בבבלי זה לא מופיע, ולכן י"ל שלמדו ממה שהסבירו במלכויות; וכך הסביר הרשב"א (על הגמ'): 'הני עשרה כנגד מי. כנגד עשרה הילולין שאמר דוד במזמור הללוהו בתקע שופר: ובכלהו מוכח מהכא, כלומר שהלל עשר בתקע שופר, בין הלולין דמלכיות בין הלולין דזכרונות ושופרות' וכו'. אלא שלכאורה אם זה נלמד לכולם אז מדוע שאלו על מלכויות ולא גם על השאר, או לפחות שיאמר 'עשרה כנגד מי' בלי להזכיר מלכויות? (ולפי איך שהסברנו בהתחלה לא קשה, כי עיקר הלימוד באמת מדבר על מלכויות.) וי"ל שמה שנאמר בגמ' זה ששאלו בתחילה על מלכויות, כיון שבזה מתחילה המשנה, וע"פ התשובה שניתנה, זה גם יכול להסביר את השאר ולכן לא המשיכו לשאול. או שכעין נאמר בגמ' 'וכו'' (כאילו נאמר 'הני עשרה מלכיות וכו' כנגד מי?'). אמנם ביר' יותר דייקו ומצאו לכל אחד מעלה מיוחדת, שמלכויות זה ע"י דוד המלך שהילל את ה' כמלך העולם, זכרונות שזה שה' זוכרנו ולכן זה כנגד וידוי שחוזרים בתשובה לה' (שנזכר לפני ה' לטובה), ושופרות שזה תקיעה בשופר של בע"ח זה כנגד בע"ח שבקרבנות (וכן תוקעים בחצוצרות בהקרבת הקרבנות, ולכן זה כעין תקיעת שופר; וכן שופר כנגד השופר שבמתן תורה, שהמקדש הוא ההמשך של הר סיני). נראה לומר יש עומק בגמ', שאמנם הסבירה על עשרה פס' מלכויות, אבל בעומק יש גם גילוי לשאר (לזכרונות ושופרות), שאמנם עניין עשרה שמובאים זה מסביר למלכויות, שבדברים אלו מתגלה מלכות ה' בעולם, אבל יש מזה ענפים שיוצאים ומתגלים במיוחד גם בשאר. שלושת הדברים שמובאים זה מאמרות, דברות והילולים; דברים אלו מגלים את מלכות ה' בעולם, שהדברות מגלות את רצון ה' בעולם, מה ה' רוצה מהעולם שברא, שכנגד זה יש גם עשרה מאמרות, כיון שזהו עניינו של בריאת העולם, שנברא כדי לעשות את רצון ה', ולכן זה כנגד זה. בהילולים זה כעין גילוי של התורה בפועל בגלוי בעולם, לא רק קבלה שניתן לנו (שהתורה נתנה לנו), אלא מגלה במציאות את ה' בעולם (בקיום המצוות בפועל), ולכן זהו הילולים שמשבח את ה' בעולם (שמשבח לפני כולם – בגלוי), כנגד גילוי של התורה "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). לכן זה נעשה ע"י דוד המלך, שהוא מגלה את מלכות ה' בעולם (“וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" וגו' [דה"י א כט,כג]), ולכן הוא היסוד למשיח שלעתיד כל העולם יתוקן וילך ע"פ רצון ה'. ממילא כל אלו קשורים למלכות ה' בעולם (ולכן שאלו על פס' מלכויות וענו באלו), אולם יש בהם כעין ענפים המתגלים במיוחד גם בשלושת הדברים שמובאים (ולכן הובאו שלושה הסברים, כעין שלושה דברים שמזכירים בר"ה). דוד המלך מגלה על מלכות ה', לכן מלכויות מתגלות במיוחד ע"י עשרת ההילולים של דוד המלך. בסיני ה' השמיע את הדברות, ונתן לנו את הלוחות שבהם עשרת הדברות (וכל התורה כלולה בהם), שבזה יש גילוי שה' מתייחס לעולם, שזוכר את העולם ומצפה שנעשה את רצונו בעולם, לכן עשרת הדברות מגלים במיוחד את הזכרונות (וזהו כעין מקביל ליר' שדורש מוידויים, שזהו הקשר של גילוי עשיית רצון ה' בעולם, שבדברות זהו לעשיה, ובוידויים זהו חלילה אם חטאנו, שנחזור בתשובה). עשרת המאמרות זהו מאמרי ה' שברא בהם את העולם, שכנגד זה ה' דן את העולם בר"ה (שהוא זמן בריאת העולם), ואז יש השפעה של השופר: 'יהודה ברבי נחמן פתח (תהלים מז, ו): "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר" בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מאי טעם "עלה אלקים בתרועה". ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב "ה' בקול שופר", ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים, אימתי "בחדש השביעי"' (ויק"ר כט,ג); לכן עשרת המאמרות מגלים קשר לשופרות. (וכך ביר' זהו כנגד הקרבנות של ר"ה). (וכן שופר כתקיעה בהמלכת המלך, שה' ברא את העולם, ולכן הוא מלכו, ולכן כעין מתחדשת מלכותו בכל שנה בר"ה).