מהתורה בראש השנה תוקעים בשופר תשע תקיעות: 'סדר תקיעות שלש של שלש שלש … תנו רבנן: מנין שבשופר? ת"ל (ויקרא כה, ט) "והעברת שופר תרועה". אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר "בחדש השביעי", שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי? שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה? ת"ל "והעברת שופר תרועה", ומנין שפשוטה לאחריה? ת"ל "תעבירו שופר". ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? ת"ל "בחדש השביעי", שאין ת"ל בחדש השביעי, ומה ת"ל בחדש השביעי? שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה. ומנין לשלש של שלש שלש? ת"ל "והעברת שופר תרועה", "שבתון זכרון תרועה", "יום תרועה יהיה לכם". ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל "שביעי" "שביעי" לגזירה שוה, הא כיצד? שלש שהן תשע' (ר"ה לג,ב-לד,א). מהתורה תוקעים תשע קולות, המספר מזכיר את זמן הלידה של אדם (ט' חודשי לידה); שכך בר"ה שזהו יום בריאת האדם השופר מזכיר את הולדת האדם – הגעתו לעולם, ויש עם זה כח כעין שהאדם מתחדש ונעשה שנולד מחדש, אדם חדש טהור וקדוש. לכן מובן שלומדים את התקיעות מתקיעות היובל, שבזמן תקיעת השופר ביובל העבדים משתחררים, וגם בזה יש קשר לר"ה – שמפסיקים העבדים לעבוד בר"ה: 'דתניא: (ויקרא כה, י) "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מה ת"ל? לפי שנאמר ביוה"כ, יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה"כ ואילך? ת"ל "וקדשתם את שנת החמשים", מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה. מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא: מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן, כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן' (ר"ה ח,ב). שכך בתקיעת שופר בר"ה, יש גילוי של הפסקת העבדות ליצה"ר, כמו שהעבדים מפסיקים לעבוד בר"ה עד שמשתחררים לגמרי לאחר תקיעת השופר ביוה”כ. יצה"ר הוא כמו אדון על האדם שחוטא, שהוא כ”ך שולט כעין אל: 'א"ר אבין: מאי קראה? (תהלים פא, י) "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר", איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע' (שבת קה,ב). לכן בא השופר ומשחרר את האדם מיצרו הרע, שעושהו כאדם חדש. כמו היובל שנקרא "עולם" (קידושין טו,א), שהוא כעולם חדש, ע"י חיבור לקדושה (שהיובל שנת קודש), כך גם בתקיעת שופר האדם נעשה כאדם חדש, כעין שנולד מחדש. השופר גורם לאדם לשוב בתשובה (רמב”ם הל' תשובה ג,ד), לכן נקרא 'שופר' אותיות 'פרוש' שהשופר קורא לאדם לפרוש מחטאיו, ואכן האדם 'פורש' מהחטאים. זהו כמובא ביהודי הקדוש מפרשיסחא ששופר ר"ת "פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה" (דברים כט,יז), שהשופר מתקן אפילו את הגרועים שבחוטאים. נראה שלכן 'שופר' אותיות 'שורף' שאש הקדושה שורפת את כל מה שקשור לרעה, שמתקנו לגמרי ומעלהו אפילו מהמקומות השפלים ביותר. לכן שופר זה גם 'רש-פו', ש-פ"ו זהו גימטריה של השם 'אלקים' שזהו גילוי של מידת הדין, שהשומע שופר נטהר ומתקדש ובכך נעשה 'רש' (=דל) ממידת הדין, שמידת הדין עוזבת אותו, כיון שמתכפרים חטאיו. ואף מתוך ששב בתשובה שמתהפך ממידת הדין למידת הרחמים, אז גם נעשה כעין ששולט על מידת הדין, שאף היא בעדו, וזהו 'שר פ"ו', כעין שר שקשור למידת הדין (כעין שר של ה' בגילוי של מידת הדין). לכן יש חשיבות גדולה בתקיעת שופר בר"ה, כדי למתק את הדין, שנזכה בדין; שהדין יהיה לטובתנו – בעדנו (אולי כרמז 'וא"ר יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה, מ"ט? דלא איערבב שטן. וא"ר יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנא' (דברים יא, יב) "מראשית השנה", מרשית כתיב, "ועד אחרית" סופה שיש לה אחרית' [ר"ה טז,ב]. שבפשטות אלו שני דברים שאמר, על התקיעות ועל התפילות [שעושה עצמו כרש בתפילה ותחנונים, ראה שם רש”י]; אולם אולי יש בכך גם רמז לעניין אותיות 'רש' שבשופר כמו שאמרנו קודם, שהשופר גורם לדין להתהפך לטובה, ולכן יש לה אחרית בסופה). אולי רמז בפס' “עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר" (תהלים מז,ו), ששם אלקים – מידת הדין עולה מלקטרג בתקיעת שופר, שנעשה לרחמים, לשם הויה שזהו מידת החסד. אולי זהו עומק דברי חז"ל: 'יהודה ברבי נחמן פתח: (תהלים מז, ו): "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר" – בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מאי טעם? "עלה אלקים בתרועה". ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב "ה' בקול שופר". ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם מדת הדין לרחמים, אימתי "בחדש השביעי"' (ויק"ר כט,ג). שלא רק כפשט שמרחם ומבטל את מידת הדין ומגלה את מידת הרחמים, אלא 'הופך עליהם מדת הדין לרחמים', שאפילו מידת הדין נעשת בעדנו, נהפכת למידת הרחמים. במעמד הר סיני היו קולות שופר (שמות יט), שכך גם בר"ה שאנו נעשים כחדשים בתקיעת שופר זה כעין השופר במתן תורה, שבסיני התחזק העולם ונקבע (שבת פח,א; ראה ב'תורת המקרא' “בהר", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שזה כעין עולם חדש, וכך אנו כעין חדשים, והכח שהוא מבטל את יצה"ר זהו כח התורה: '… כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ"' וכו' (קידושין ל,ב). זהו כח עומקו של השופר, ולכן זה מתגלה במתן תורה (ובתקיעתנו אנו מגלים חיבור מחדש למתן תורה – לחיבור תורה לעולם כמו שהיה במתן תורה עם קולות השופר). לכן למדים על הפס' שאומרים בר"ה מהדברות ומהמאמרות של בריאת העולם (ר”ה לב,א), לומר שזהו כעולם חדש (כמו בריאת העולם במאמרות) שקשור בגילוי התורה שע"י קולות השופר, שזה מתגלה בנו, ולכן גם עשרת הפס' כנגד ההילולים בתהילים שאנו מזמרים לה', כמגלי שם ה' בעולם; שזהו כח השופר – לגלות זאת בנו, לגלות את כח התורה ועבודת ה' השלמה שלנו. מהתורה יש תשע תקיעות, אבל חכמים הוסיפו עוד מפני הספק מהי התרועה שבתורה (שברים\תרועה\שברים-תרועה), ולכן תיקנו לעשות בכל הספקות, וכך יצא 27 תקיעות שבהם 30 קולות (שברים-תרועה נחשב לאחד 'תרועה', אלא שנשמע כשתי קולות); נראה ש-27 זהו גימטריה 'זך' שנעשים זכים וטהורים בתקיעת השופר, וכן מתחדשים בכך, שזה מרומז ב-30 כעין חידוש הלבנה (בשלושים יום, שבנ"י נמשלו ללבנה). בנוסף תקנו תקיעות מיושב ותקיעות מעומד, וכך יוצא שהם54 תקיעות שהם 60 קולות; שבהם אדם 'נד' (54) - זז מחטאו וטומאתו אל הקדושה והטהרה (וזה משפיע על דינו, כשה' 'דן' אותו); וזה ע"י שמתחבר לשורשו הקדוש, שזהו יסוד בנ"י (שאנו קדושים – בנים לה'), שזהו 60 כרמז לששים ריבוא בנ"י (לכן התקנה של מיושב ומעומד נעשה 'כדי לערבב השטן' [ר”ה טז,ב], 'כדי לערבב – שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו' [רש"י], שמעבר לפשט שעושים כפול כחיבוב ולכן מסתתם השטן, גם יוצא בתקיעות שמתחברים ליסוד בנ"י שבו כולנו קדושים, ומחבבי מצוות ודבוקים בה', ולכן מסתתמים טענות השטן). ונוהגים לתקוע מאה קולות, שמאה מסמל שלמות, שכך האדם מתעלה לשלמות הקדושה.