פרשת כי תצא- שמחה כהן, עורך דין
נכתב על ידי עורך דין שמחה כהן, 9/9/2022
"כי יקח איש אשה והיה אם לא תמצא חן בעיניו... וכתב לה ספר כריתות..." פרשת השבוע עוסקת בפירוק התא המשפחתי "ונתן בידה ושלחה מביתו" (דברים כד א) הספרי סימן רסט ובגמרא בגיטין (דף ט ע"א) מביאה שלושה דעות, בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר שנאמר: "כי ימצא בה ערוות דבר" בית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו". ושכך פסק הרמב"ם הלכות גירושין (פ"א ה"ב) ובטור אבן העזר (סי' קי"ט) חידש "אם לא תמצא חן בעיניו"- חן של נוי או שמא מצא בה ערוות דבר, אבל לא יגרש את אשתו לקחת נאה הימנה. בד"א, בזיווג שני אך בזיווג ראשון אין למהר לגרשה, דאמר רבי אלעזר כל המגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות. אולם דעת הרמב"ם (שם) שאף באשה ראשונה אם שנאה יגרשנה. והנה בגמרא אמר רבא אשה רעה מצווה לגרשה. וכ"כ הרי"ף והרא"ש סוף גיטין וכ"כ הרמב"ם הלכות גירושין (פ"י ה"ג) אשה רעה בדעותיה מצווה לגרשה. והב"ח אה"ע (קיט) מסיק, רעה בדעותיה שמכוונת לצערו או מקללת ומגדפת כל זמן הסעודה כדי לצערה שכל אלה דעות רעות.
בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמ' (דברים כד, א) והיה אם לא תמצא חן בעיניו: גיטין צ ע"א וביאר רש"י הקדיחה תבשילו שרפה או ע"י אור לתת את התבשילים להישרף ולהידבק בסיר או במלח.
המאירי בחידושיו שם כותב אע"פ שהגירושין מרוחקים ונמאסים במקום שאין שם סיבה כל שרואה באשתו טכסיסי פריצות שהם סרסורי זמה מצוה עליו לגרשה וכל שאינו מדקדק בכך עליו אמרו דרך משל שהוא מבני אדם הרואים זבוב בתמחוי שלהם ומוצצים ואוכלים וזו היא מדת אדם רע ופחות רואה אשתו יוצאה וטווה בשוק וראשה פרוע ופרומה משני צדדין ומדברת עם בני אדם בשוק ומניקה את בנה בשוק ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים ואינו מקפיד ועל כיוצא בזו אמרו במסכת יבמות ס"ג ב' אשה רעה מצוה לגרשה:
ויש לך אדם מדקדק ביותר מדאי ועליו אמרו דרך משל שהוא מבני אדם שאם רואים זבוב בכוסם זורקין כל מה שבכוס כך הם נוהגים שכל שרואים נשותיהם מדברות עם אחיהן וקרוביהן או אף על שאר עסקים הם חושדין אותן עד שכשיוצאין מבתיהם נועלים בפניהן ומדה בינונית שבענינים אלו כאדם המוצא זבוב בכוסו שזורק את הזבוב ושותה את הכוס וזו היא מדת כל אדם רואה אשתו מדברת עם אחיה וקרוביה ואינו מקפיד ואם רואה בה יותר מדאי מיסרה ומוכיחה והיא נוכחת אבל המגרש בלא סיבה הראויה לכך שנאוי ומשוקץ ומתועב וכבר החרימו ראשי הישיבות וגדולי הרבנים מזמן קדום על כל מי שיגרש על כרחה אלא אם כן בהסכמת טובי העיר ואף בהרבה מקומות השתדלו גדוליהם עם המלכיות והשולטניות שלהם לקנוס כל המגרש שלא בהסכמת האשה או בהסכמת טובי העיר קנס גדול כדי שלא יהא הפתח פתוח לכל הבא:
ובמסכת סנהדרין כ"ב א' אמרו כמה קשים גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש וכל שכן שהדבר מכוער באשה שנתגדלה עמו ונשקעה באהבתו שכיוצא בזו בגידה והפרת ברית ועליו אמרו אפי' מזבח מוריד עליו דמעות כלומר שאף סניגוריו נעשין לו קטיגור ואין בה לשום אדם ללמד עליו זכות והוא שאמר על כי העיד יי' בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה היא חברתך ואשת נעוריך וכתוב ובאשת נעוריך אל תבגוד ובמסכת יבמות ס"ב ב' אמרו האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא
והאברבנל כותב איך הסכימה התורה האלהית בגרושין בהיותו דבר בלתי הגון שהאיש והאשה שנתיחדו לפני האלהים יתפרדו זה מזה ותבעל האשה לאיש אחר והאיש ישא אחרת. והיה ראוי להיו' שבדברים הנעשים לשם מצוה לא תפול החרט' וההחזר' כל שכן שיגרש' גם מבלי סבה שאמר הכתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלח' ובפרט לדעת מי שאומר שערות שאמר הכתוב רוצה לומר (גיטין ד' צ') אפילו הקדיח' תבשילו. ואם בזווג אדם אמר (פ' בראשית) על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. שהוא למוד כולל וטבע בבני אדם איך יפרד הבשר מבשר ויתחלף הדבר מעצמו. אברבנאל על תורה, דברים כ״א:א׳:ט״ז
והנה החתם סופר בחידושיו שם לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה ובמשנה שבירושלמי הגירסא מצא בה ערוה ע"ש. ובתשוב' מהרמ"ש פ"ו ע"ב תשובת הלבוש שם מדייק מלשון משנה לא יגרש ולא תנן אסור לגרש אלא אם כן וכו' משמע עצה טובה בעלמא היא ואם רצה מגרש כרצונו וכ' שצריך חקירה מנ"ל שיועילו גירושין בלי כעס וחלוקות לבבות. הנה כבר כתבתי לעיל ר"פ המגרש דכ' רמב"ן נימוקי חומש פ' תצא טעם דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה הוא למגדר דאי לאו הכי יחליפו נשותיהן זה עם זה יקדש ואח"כ יגרש ואח"כ יקדשה שכינו ויחזור ויגרש ויחזור לזה אשתו בערב היא באה ובבקר היא שבה ע"כ גדרה תורה לא יכול בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה ע"ש ובהרא"ע וא"כ מוכח מזה דיכול לגרש מכח רצון ואהבה:
לא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר: הגה אבל בלא"ה אמרינן כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות (טור) ודוקא בימיהם שהיו מגרשין בע"כ אבל אם מגרשה מדעתה מותר (אגודה פ' המגרש וכ"כ הר"ן) ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שניה אם שנאה ישלחנה:
אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה:
שו"ע אבן העזר ס' קיט
והחלקת מחוקק שם ואין ראוי למהר לשלח דמשמע דאין איסור בדבר רק שאין ראוי מצד דרך ארץ ואפשר שאף ברצון האשה שאז אין איסור בדבר מ"מ אין ראוי לעשות כן או י"ל שאף אם מצא בה ערות דבר כגון שהעיד לה אחד שמצוה לגרשה לא יאמר אני מאמין לו ויגרשה מיד אלא יהיה מתון בדבר ואל ימהר לשלוח ויעשה חקירה יפה באולי לא יצטרך לגרשה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
