[1] הכנת הגליון והלמוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) ז"ל אשתו זהבה בת אליהו ז"ל, בנם משה יצחק. יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן) שלומית בת יהודה (מן) ז"ל. הרב דורון בן יוסף (רוזיליו) ז"ל. הודיה בת ר' שלמה (לבית ראוכברגר) ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק. מרן שר התורה הרה"ג הרב שמריהו יוסף חיים בן הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצוקלל"ה. צבי דוד יעקב בן הרב אליהו קפלן ז"ל נפטר בארה"ב והובא לקבורה בארץ ישראל בכ' בתמוז תשפ"ב.

[2] הרב דוד בליאכר (תרנ"א – כ"ה באייר תש"ד) אביו הרב ישראל היה שו"ב (שוחט ובודק) של העיר הומאן באוקריינה לאחר מכן עברו לקווקאז. בצעירותו למד בסלבודקא אצל ה'סבא מסלבודקה' הרב נתן צבי פינקל זצ"ל בעהמ"ח אור הצפון. עפ"י המלצתו למד עם הרב אברהם גרודזנסקי זצ"ל הי"ד (תורת אברהם) וכל ימיו היה הרב בליאכר מספר על התועלת הרוחנית שקיבל מאישיות גדולה זו. בתקופה מאוחרת יותר הכיר את ה'סבא מנובהרדוק' הרב יוסף יוזל הורביץ ובו ובשיטתו דבק לכל חייו. שיטת נובהרדוק היתה להפיץ את תורת המוסר, הם היו מייסדים ישיבות בעיירות רבות, שולחים קבוצה קטנה ואיכותית של תלמידים, לאחר שהמקום התבסס היו ממשיכים ומהתלמידים שולחים למקומות נוספים.

סיפור אחד על אישיותו ומחשבתו העמוקה מתוך רגישות לנפש האדם. באחד הימים הגיע אליו אברך חסידי ושפך מר ליבו לפני הרב דוד. הוא היה נשוי עשר שנים וחי עם אשתו בשמחה ובשלום, אך למגינת ליבם לא זכו להפקד בזש"ק, אשתו היתה ל"ע חולנית, ורבו הורה לו שהם צריכים להתגרש. אך לא מלאו לבו לעשות כך כיוון שזה עלול לפגוע מאוד באשתו וחלילה לגרום לה סכנה, ואינו יודע מה לעשות. הרב בליאכר שאל אותו כמה שאלות והרהר לעצמו ולבסוף אמר לו שימתין חודשים מספר ולא יספר לשום אדם על ביקורו אצל האדמו"ר אליו היה קשור. האברך הוסיף וביקש שהרב יתפלל עליו. לימים הגיע אליו ובפיו בשורה שזכו ונולד להם בן זכר והם מבקשים לכבד את הרב בסנדקאות, אך הרב בליאכר סירב והורה לו לכבד את האדמו"ר. לאחר שיצא מהחדר שאלו כותב הדברים מדוע סירב והפנה אותו לאדמור. תשובתו היתה הייתי חושש שתיחלש אמונתו של האברך באדמו"ר שלו, והוא הרי לא נתגדל על תורת המוסר של נובהרדוק ומי יודע אם לא ישאר קרח מכאן ומכאן. (עמ' 72 ב'חסדי דוד' בסוף הספר).

בתקופת השואה שהה במזריטש. בפסח האחרון הצליח להכין מצה שמורה, וביקש מהשו"ב של מזריטש הרב יעקב גולדבלט (שרד את השואה) שיסייע לו להכין יין לארבע כוסות, ש'יתכן שזהו חג הפסח האחרון שלהם, ויש להתאמץ במצוות החג'. הרב גולדבלבט הצליח להשיג עבורו צימוקים ומהם הכינו יין וחגגו את ליל הסדר ברוב דיצה וחדוה בשירה וריקודין כשעמם מסבים עוד כעשרים איש בעלי משפחות, והרב בליאכר מעודד את רוחם בדבורים חוצבי להבות. לבסוף נתפסו ונשלחו למיידנק. בתו הבכורה מרת בוניא שניצלה בניסי ניסים מתוך תא הגזים וזכתה לעלות לארץ ישראל, קבעה יום הזכרון לכל משפחתה לכ"ה באייר.

המאמר והתולדות מהספר דברי בינה ומוסר נדפס ע"י עטרת יוסף בית מדרש לתורה תל אביב תש"ל. בחלקו השני של הספר קונטרס חסדי דוד ובו מתוארים בהרחבה ובצורה מרתקת, תולדותיו וכן תיאור ישיבת נובהרדוק בשיטתה המוסרית המיוחדת והקמת ישיבותיה בפולין ונטיעת עץ הפרי המקודש בארץ ישראל, שממש הקימו לפני השריפה הגדולה באירופה, שם ושארית לשיטה מוסרית מיוחדת זו. מן הענין להוסיף כי כחמשים שנה לאחר צאת ספר זה, יצא לאור הספר 'נובהרדוק' בשני כרכים, אך ספרנו נשאר בטעמו ויחודו המיוחדים.

[3] הרב אהרן לוין (תר"מ - ו' בתמוז תש"א) אביו הרב נתן לוין זצ"ל, חתנו של ר' יצחק שמעלקיש בעהמ"ח בית יצחק. כתב ברכת אהרן למסכת ברכות, שו"ת אבני חפץ, ומאמרים עה"ת הדרש והעיון. ארבעה כרכים זכה המחבר להוציא בחייו כאשר החלק הרביעי שהינו רק החלק הראשון מספר במדבר נחתם בי' בניסן תרצ"ט חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. את החלק השני של הספר לא זכה המחבר להוציא לאור, ולמעשה לא זכינו לראותו וכן את השלמת החיבור בחלק על דברים באשר הם עלו בלהבות יחד עם מחברם.

בניו זכו והוציאו שני חלקים אלו מתוך ליקוט המאמרים משאר כתבי אביהם. עוד הם מציינים בדברי הפתיחה לדברים: ...ה' יסתיר בסתר כנפיו לעולמים את נשמותיהן של אמנו מורתנו האהובה והיקרה הרבנית דאבא ע"ה אשר היתה לנס בחכמתה, בטוב לבבה ובטוהר מדותיה ומעשיה הטובים, ושל אחותנו החביבה והאצילה מרת פריווא ע"ה אשר שתיהן עלו על המוקד בתקופת החורבן הנורא של מלחמת העולם השניה וכבה נרן כפי התאריך המשוער ביום י"ב באלול תש"ב...יצחק שמואל ודוד לוין [בני המחבר] עכ"ל ההקדמה לספר.

כותב המלקט בהתרגשות עצומה, גלגלה ההשגחה העליונה ומתוך סיבובי דברים של עריכת הגליון וחיפוש בספרים, אינה ה' לידי והביאני לפגשו ביום י"ב באלול תשפ"ב - שמונים שנה בדיוק לתאריך שנקבע כיום הסתלקותן...

בחלק החמישי (במדבר ב') מצורפים תולדות המחבר שנכתבו בידי בנו יצחק לוין ז"ל, ביד אומן ובלשון רוויית כיסופים וגעגועים לאביו בין דבריו: הביוגרפיה הנוכחית כתובה לא בדיו כי אם בדם הנוזל מלב שבור וקרוע. נפשו של כותב הביוגרפיה היתה קשורה בנפשו של נושא הביוגרפיה. במשך שנים רבות לא זזה ידו מתוך ידו. האהבה העזה והנאמנה שהיתה בינינו עברה כל גבול. היא היתה טהורה כזהר הרקיע ואף כתם אחד לא החשיך אותה במשך כל השנים שזכיתי לשמש את אבי...

[4] הרב יחזקיהו פיש (י"א בניסן תרמ"ה-כ"ח אייר תש"ד). נולד לאביו הרב אהרן פיש זצ"ל אב"ד האדאס (הונגריה) בעהמ"ח קדושת אהרן עה"ת בדרך הסוד (נדפס לראשונה לפני השואה ובמהדורה חדשה ע"י מכון אהבת שלום ירושלים תש"ע)  וכן שו"ת פרח מטה אהרן (נדפס מכת"י ע"י מכון אהבת שלום ירושלים תשנ"ו). נקרא יחזקיהו עפ"י הוראת רבו הרב אליעזר צבי הדמשק אליעזר (פירוש לזה"ק) מקומרנא. בשנות נעוריו למד בישיבת הרב יהודה גרינוולד בעהמ"ח זכרון יהודה. בשנת תרס"ו נשא לאשה את מרת רחל פעריל וולדמן בתו של רבי ישראל שמעון, שהיה מקושר בשלשלת משפחתית לבני יששכר, ולעטרת צבי מזידיטשוב. לאחר כמה שנים שלא נולדו להם ילדים הוסיפו אות ה"א  לשמה בהוראת אביו בבחינת ה"א לכם זרע (בראשית מ"ז כ"ג), ונקראה רחל'ה ואז נולדו להם שתי בנות, לאחר כמה שנים נולד להם בן, צבי אביגדור ולאחריו עוד ארבעה בנים האחד (יעקב) נפטר בשנות ילדותו. בתקופה הראשונה ישב בביתו בעיר הולדתו ולמד שיעור בגמרא עם תלמידים בכל יום כמה שעות, לאחר הלימוד התפלל מנחה כשהוא חבוש בתפלין דר"ת, ודאג לתלמידיו במסירות. באותן שנים סירב לקבל על עצמו עול הרבנות, רק הסכים להתפלל בבית המדרש של הבעלי בתים עד שהפסיק זאת. כחצי שנה לפני פטירת אביו הרב אהרן, פקד עליו הרב יעקב משה מקאמרנא שיתחיל לומר ד"ת ברבים בסעודה שלישית, היה זה באלול תרפ"ז. בעש"ק פרשת ויגש ו' בטבת תרפ"ח, בעת שירד אביו לטבול לכבוד שב"ק שבק חיים לכל חי. אותה שבת עדיין לא באה השמועה אליו על פטירת אביו, רק במוצש"ק בשרוהו. אז קיבל על עצמו הנהגת הקהילה (לאחר שבאותה שבת שצויינה לעיל באלול, הסמיכהו רבו מקאמרנא, ולא הארכתי כאן בתיאור המעשה). מידי שנה בזאת חנוכה שחל ימים ספורים לפני היארצייט של אביו ערך סיום ש"ס לעילוי נשמתו עם סעודת 'זאת חנוכה'.

היה מצטיין בעבודת התפלה שהיו ב'קול אדיר וחזק כשאגת הארי ובהשתפכות הנפש כבן המתחטא לפני אביו' באחת מפתקאותיו כתב וזלה"ק: הנה אני מאמין באמונה שלימה שאותיות התורה והתפלה מקשרים את ישראל לאבינו שבשמים, ואם האדם מקשר את עצמו להאור אין סוף המאיר בתוך האותיות, זהו המתקת הדינים ופועל יותר מכל הסיגופים, כידוע שאמר זאת הבעש"ט הקדוש זי"ע לה'תולדות' [רב יעקב יוסף מפולנאה ה'תולדות יעקב יוסף']. משולב עם זאת הכנעותו ושפלותו לפני ה' יתברך, והכרתו כי ה' יתברך הוא המנהיג הכל.

השואה שהחלה בי"ז באלול תרצ"ט עש"ק 'כי תבוא' הגיע למעשה להוגריה רק לקראת סיומה של אותה תקופת אימים באביב תש"ד.  באחרון של פסח (יום שמיני בחו"ל) ערך בפעם האחרונה את שולחנו הטוהר, ובליל מוצאי יום טוב הטמין עם בנו ה'פרי אליעזר' כתבי יד וחפצי ירושה שהיו לו, וכך שרדו לפליטה ומצאום לאחר שובם מהגיהנם של מחנה ההשמדה, אמנם ספר תורה שהטמין לא זכו למצאו.

בכ"ה באייר גירשו אותם מהגטו לרכבת שהובילה אותם לאושויץ, ובכ"ח באייר עלה על המוקד. בנו אליעזר, הפרי אליעזר היחיד שזכה להנצל מהתופת מכל משפחתו, וממנו המשיכה לבעור שלהבת המשפחה. המאמר והתולדות עפ"י הספר לב יחזקיהו שיצא לראשונה מכת"י ברוקלין תש"פ, ע"י נכד המחבר.

[5] הרב ישראל צבי הלוי רוטנברג (חוהמ"ס תר"ן-נספה ג' בסיון תש"ד) נין ונכד לעטרת צבי מזידיטשוב. בתיאור תולדותיו בהקדמת הספר מתוארים מעשיו מאז עלה לכס הרבנות לאחר פטירת אביו בתר"פ. בין דבריו: בליל שבת קודש ישא מדברותיו על דרך החסידות, כדבש מתוקות, מלא יראת ה', וביומא דשבתא מסר לן אורייתא על דרך דרוש ורמז, והיה כמין חומר, ובסעודה שלישית עת רעוא דרעווין היה על דרך פרד"ס עמיקא וטמירא יורדים חדרי בטן...

היה יושב ומנגן שירות ותשבחות כנראה עפ"י דברי העטרת צבי (פרשת ויחי) כשהדינין מתגברים והעצבות גובר אז להמתיק הדינין...צריך להמשיך המתקה בקול שיר בנימי הכנור בי"ג מיכלין דרמי...ועד היום מעידין אנשים שהיו בשולחנותיו הקדושים שהזמירות והנגונים היו יוצאים מגדר אנושי ושהיה מזמר ומתפלל למעלה מגדר אנושי. וכל זאת למרות יסורים רבים שעבר בחייו בפטירת שתי נשיו וחלק מילדיו. לבסוף בשואה נספה, ודברי התורה בספר הם זכרו בעולם.

לא כתב בעצמו את דברי תורתו, אלא תלמידיו כתבום וכשנודע לו, התבונן בהם ונתן הסכמתו להם, אמנם הכתבים עברו (לאחר השואה) בקורתו של אחד מגדולי תלמידו הרב יואל צבי ראטה זצ"ל שלאחר המלחמה הגיע לברוקלין. שם הספר נקרא אור מלא ע"י המחבר עצמו הרב ישראל צבי זצ"ל והוא גימטריה של שמו ישראל צבי או"ר במילואו כלומר אל"ף וי"ו רי"ש.

בספר שנדפס לראשונה בברוקלין תשט"ז (מהדורה שלישית תשס"ח ממנה נערכו הדברים) שלשה חלקים, אור מלא של הרב ישראל צבי נחלק לשנים לתורה ולמועדים, החלק השלישי בני שלשים דרשות לשבת הגדול, שבת שובה, וימים נוראים, מאביו של המחבר הרב יוסף רוטנברג. במהדורה זו השלישית מובאות גם ההקדמות לשתי ההוצאות הראשונות, שבכל אחת מהן דברים המעוררים נפש היהודי. בדברי הסיום ההקדמה האחרונה כתב המו"ל משארי משפחתו של המחבר: אם רצוננו להיות מתלמידיו של רבנו צריכין להתרגל לקבל באהבה כל מה שעובר על האדם ולהתקרב ולהתדבק עצמנו יותר ויותר להקב"ה ולהתפלל אליו להוושע בכל משאלות לבנו לטובה ועי"ז יושפע שפע רב בכל העולמות וגם עלינו עדי נזכה להתגלות כבוד שמים וכבודו עלינו יזרח...