ביאור "כבוד הלשון" לפרשת כי תצא

דברים כב,יב: גְּדִלִים, תַּעֲשֶׂה-לָּךְ, עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'תעשה לך' מורה על כך שהציציות (הגדילים) בארבע כנפות הבגד הוא עניין אישי של הלובש – תעשה לך, ולא לאחר, כלומר הלובש יחליט אם לבגד ארבע כנפות או פחות, ונראה מזה שהבגד דווקא צריך להיות מוסתר מעין זרה, וזה אמור בבגד המכוסה בבד אחר. אמנם כתוב על פתיל התכלת 'וראיתם אותו', אך זה אמור על הפתיל בלבד (אותו, ולא אותם), לא כל הבגד.

כב,כג: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ: המילה  נַעֲרָ בלי ה"א בסופה מעידה על כך שהנערה עשתה מעשה לא נשי, מעשה המזכיר מעשה של גבר – נער. ראה פירושי לבראשית כד,יד: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה.

כג,ו: וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: הדגש בלמ"ד בצירוף 'אלוהיך לך' מורה על אהבתו של ה' לעמו, ורק לעמו, תוך הדגשה על 'לך', ולא לאחר, כלומר לעמוני ומואבי.

כג,יג: וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְיָצָאתָ שָּׁמָּה, חוּץ: הדגש בשי"ן בצירוף 'ויצאת שמה' מורה על הקפדה יתרה בשמירת על קדושת המחנה, שהרי עשיית צרכים הם עניין יום-יומי ואפשר היה לחשוב מפאת הרגילות שהאסור לא יהיה חמור. בא הדגש ומתריע על חשיבות עניין קדושת המחנה: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ (טו).

כה,טו: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ: הדגשים בלמ"ד בשני הצירופים 'יהיה לך' מורים על חשיבות יתר שמייחס ה' לצדק ולאי- רמאות.