בדרכי הקב"ה
נכתב על ידי izik28, 11/8/2022
בסד
ד"ת לפרשת ואתחנן טו באב התשפ"ב -איציק מלוך
בדרכי הקב"ה
---------------------------------------------------------------
יום שישי טו באב, מה תאריך זה אומר עבורנו מעבר לחג האהבה היהודי? השבת נקרא עשרת הדברות , ביניהם הציווי שלא ללכת אחרי עבודה זרה בכל שלב ודוגמא ,אלא כפי הפ"ס" , לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) מִצְוֹתָי." ,הרשבם מפרש," נראה לי אפילו אתה מאמין בי לא יהיה לך אלהים אחרים מבלעדי לקסום בהם קסמים כתרפים של לבן שקרא אותם אלהי שאינן אלא לקסום קסם, וכן לא תעשון אתי אלהי כסף אע"פ שאתם מאמינים בי, וכן בלתי לה' לבדו, ולא לו ולאחרים:", הדבר מחזיר אותנו לחטא העגל הנורא שעדין קשה לעיכול ,
עלינו לדעת למרות שזה ברור לכל בר דעת שהקב"ה הוא אלוהינו היחיד, אין לו סגנים או משהו דומה לזה , הכל רק דרכו , כל בקשה ותפילה עוברת רק דרכו , שכן אם לא ננהג כך ונלך בחוקות הגויים כמו שכתוב בפרשה בפ"ס" כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם: מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ, וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" ,רבנו בחיי מפרש," אמר כי תסיר את בנך, ודקדקו רז"ל מכאן, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי, בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה, ודעת התורה בזה שהאם עיקר, ובאור הכתוב כשישיא בנו של כותי לבתך יסיר את בנך שתלד לו בתך. מאחרי, שיגדלנו מקטנותו לעבודה זרה." .
אך מהי אותה מידת חסד שהקב"ה " עושה עמנו ואנו מצווים ללכת בדרכה?
ה' הוא אל קנא לא רק לשונאיו אלא גם לאוהביו - כשאנשים עושים חסד (=מעבר למה שהם חייבים), ומקיימים מצוות מתוך אהבה (=מעבר לקיום טכני חיצוני), ה' זוכר מעשים אלה לדורות רבים מידה זו התגלתה, לאורך הדורות, אצל:
דוד מלך ישראל - לכל הדורות (ראו שמואל ב ז, תהלים פט ועוד);
יהוא, מלך ישראל הצפונית - אך רק לחמישה דורות (ראו יחי המלך יהוא );
ונזכרת גם בדברי ירמיהו (ירמיהו ב ד): "זכרתי לך חסד נעורייך...".
למידה זו יש משמעות מעשית עבורנו - גם אנחנו חייבים לזכור את המעשים הטובים שעשו לנו .
על מידת החסד אומר הרב אלישע אבינר במאמרו, " שנינו במסכת אבות, :
על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים .
במבט ראשון, מאמר זה תמוה. הרי בתוך התורה נכללים גם העבודה וגמילות חסדים . הרמב"ם
מבאר: "יאמר, שבחכמה, והיא התורה, ובמעלות המידות, והן גמילות חסדים, ובקיום ציוויי התורה,
והן הקרבנות - התמדת תיקון העולם, וסידור מציאותו על האופן השלם ביותר." [פירוש המשנה שם] .
לפי פירושו של הרמב ם" , התורה היא חכמה, לימוד התורה ה. עבודה אלו המצוות ו. גמילות חסדים אלו
המידות .
לפי פירוש הרמב ם" , יוצא שהראש והבסיס לכל המידות זה גמילות החסדים. שהרי היא המשמשת
דוגמא, במשנה באבות, כדי להסביר שהעולם עומד על המידות, הרמב"ם בהלכות אבלות [יד ]א, כותב :
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה,
וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד
ולחפור ולקבור ו, כן להבדיל לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים
שבגופו שאין להם שיעור, "אע פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך
כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה
ובמצות", אהבה היא לא מילה גסה , היא מוזכרת עוד בסיפור יעקב ורחל זוכירם אותם ? הנה תזכורת" ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה " , מקריאה שטחית נראה שיעקב אולי הולך אחרי רגש התאווה , כלומר לאהוב? לא מוזר ? אבל תראו את פירוש האור החיים ," ויאהב יעקב את רחל. פי' לא לצד יופיה אלא לצד מה שרחל בת זוגו:[ואוסיף מה שנשמתו של יעקב הרגישה שהרי הוא ראה אותה בפעם הראשונה ]
או יאמר על דרך אומרם ז"ל (שבת כה ב) בדין זיווג תלמיד חכם שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והגם כי ישתנה יעקב למעליותא שמושלל מיצר הרע, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת:..
אעבדך שבע שנים. צדיק זה יכוין תמיד להכניע עצמו שבע, וגם בהשתחויתו לאחיו שבע פעמים, והוא סוד (משלי כד) שבע יפול צדיק וקם אחרי נפלו, ואולי שנתן שוויה במה ששעבד עצמו ז' שנים שהוא יותר מכדי שני עבד עברי:
ברחל בתך הקטנה. ברחל ולא בלאה, בתך ולא רחל אחרת מן השוק, הקטנה שלא תחליף שמות בנותיך ותקרא לגדולה רחל, הקטנה אני אומר ולא הגדולה, ולא יועיל לך שינוי השם שתקרא לה רחל:"
ואם נשאל מה עניין לחכות לזיוג שבע שנים ? לא חבל על הזמן? המלבים מפרש," למשל שחשב בדעתו שרחל מצד שהיא יפ"ת ושאוהב אותה צריך לעבוד ג' שנים, וכדי שלא יתנה עמו שיקח גם את לאה עמה צריך עוד שתי שנים וכל זה נכלל במ"ש "ברחל בתך", ומצד שיתן לו הצעירה לפני הבכירה ולא יצטרך להמתין יעבוד עוד שתי שנים ועז"א "בתך הקטנה":
את מצוות האהבה אנו פוגשים פעמים ויותר ביום בקריאת שמע," ואָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" ,רבנו בחיי מפרש," אהבת את ה' אלהיך. אחר שאין לנו אלוה כי אם הוא לבדו, חייב אתה שתאהבנו ושתקיים המצות מאהבה, כי המקיימם מיראה אין עבודתו עבודה שלמה. וענין האהבה, שיתבונן האדם בתורתו ובמצותיו וישיג בהם הש"י ויתענג באותה השגה בתכלית התענוג, ולכך סמך לו מיד והיו הדברים האלה, באר בזה ענין האהבה בהשי"ת איך היא, וכן דרשו בספרי, ואהבת את ה' אלהיך, איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה, ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו לפני הבריות כדרך שעשה אברהם שקראו הקב"ה (ישעיה מא) אברהם אוהבי. בארו לנו החכמים ז"ל בדבר זה כי ענין האהבה בשם יתברך הוא מי שמצדיק הרבים ומקרב אותן לחיי העולם הבא, ועל כן הביאו ראיה מאברהם. ואם תשאל ותאמר כיון שמצינו שמעלת החשק גדולה ממעלת האהבה היה לו לומר וחשקת ולמה אמר ואהבת, התשובה בזה כי היא הנותנת, שהרי האוהב הוא מי שאוהב הדבר האהוב ולעתיד תשתכח ממנו האהבה, כגון בעת האוכל או בעת השינה, אבל מי שחושק אין מחשבתו נפרדת מן החשוק כלל, ואפילו בעת שיאכל יזכרנו, גם בעת השינה יראנו בחלום, ולפי שנצטוינו לאהבה את השם יתברך בשני היצרים ובנפש המתאוה ובכל ממונו, ויצטרך האדם לאהוב את כלן בדברים המוכרחים, כי אי אפשר לו שיחיה זולתם, על כן צוה שיאהוב אותם בענין המוכרח אבל יאהוב את השם יתברך על כלן, וא"כ מהטעם הזה לא היה יכול לומר וחשקת, כי אלו היה חושק אותו היה מפריד מחשבתו מכל הדברים הגופניים האלה ולא היה משתמש בהם כל עיקר, ואף במוכרחים, ולא היה מקום למצות התורה כלל, כי לשון חשק ענינו דבקות, כענין (תהלים צא) כי בי חשק ואפלטהו, והוא מעלת מיתת הנשיקה, בצדיקים הגמורים, וכן מצינו בדבקות השם יתברך עם ישראל שכתוב (דברים ז) לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם, ולמדנו הכתוב הפלגה על דבקות השכינה עם ישראל שאינה זזה מהם לעולם, וכענין שדרשו רז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, וכן בכל הגליות.
בכל לבבך. הלב משכן הנפש החכמה, ולפי שהוא האבר הראשון ביצירת האדם והאחרון אשר ימות בכל אברי הגוף, על כן אמר בכל לבבך, כלומר עד רגע האחרון של מיתה.
ובכל נפשך. היא הנפש המתאוה. ובכל מאדך. מלשון מאד, כלומר אהוב אותו הרבה בכל מה שתוכל. והענין שלא יהא ממונו חביב עליו מן המצות, שאין ראוי לו לחוס על פזור ממון אצל המצוה, שאפילו לא מצא לולב ואתרוג אלא בדמים יקרים לא יחוס על ממונו אלא שיקחנו, כמו שעשה רבן גמליאל שלקחו באלף זוז, וכבר אמרו רבותינו ז"ל ולהדור מצוה עד שליש במצוה, הוא שאמרו בבבא קמא אמר ר' זירא אמר ר' הונא הדור מצוה עד שליש, מאי שליש, אילימא שליש ביתו, אלו מתרמי ליה תלתא מצות יהיב ליה כוליה ביתיה, אלא אימא הדור מצוה עד שליש במצוה, כלומר שיש לו להוסיף עד שליש בדמיו בין מצוה מהודרת למצוה יותר מהודרת, בין ספר תורה או לולב נאה ליותר נאה, כדתניא (שמות טו) זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, כיצד יעשה, שיהיה לפניו ס"ת נאה לולב נאה ציצית נאה, וקיימא לן כרבי זירא. ודרשו רבותינו ז"ל, בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך בכל ממונך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, זהו שאמר דוד ע"ה (תהלים נו) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, אם במדת הדין אם במדת רחמים אהלל דבר, וכן עוד (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, וכן עוד (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ויש שפירשו עוד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כנגד אברהם יצחק ויעקב, בכל לבבך כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו והמשיך הלבבות לאמונתו, ובכל נפשך כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח, ובכל מאדך כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו."
הקב"ה אוהב אותנו אהבת אמת , הרי כל העולם נברא עבורנו , כל מה שאתם רואים מסביבכם , הקב"ה לא צריך זאת. אלא אנחנו בני האדם , המצוות באו כדי לזכות אותנו לחזות בטוב ה" כאשר נגיע לגיל 120 שנה , אם לא היה אכפת לו , כל זה לא היה קורה .. השאלה האם אנו מתנהגים באותה מטבע ?
נכון, קל לכתוב וקשה לעשות, מודה.. אבך בכל זאת.. עוד שבועיים חודש אלול, ומלך מלכי המלכים מגיע אלינו , לשדה כלומר הוא בכל מקום? להבדיל כל ההבדלות!! זוכים את ביקור הנשיא ביידן בארץ?? כמה כבוד עשו לו ?? וכל זה לבשר ודם מלך גוי .. אל למלך מלכי המלכים לא נעשה את כל הכבוד בעולם?? ואיך נעשה זאת? הרב אבינר ממשיך ומסביר במאמר,ו" ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם
להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר
מדותיו של הקב ה" , מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו
כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה'
באלוני ממרא א, ף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם
ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו
בגיא, אף אתה קבור מתים .
הרמב"ם כותב בהלכות דעות א[ ]ו-ה, , שמלמדות על המידות :
ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת
בדרכיו. כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא
רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש .
מוסיף הרמב"ם ואומר שזו הסיבה שכך אנו מכנים את ה -' צדיק, חסיד, ארך אפיים ,כדי ללמד
את האדם מהי דרכו של הקדוש ברוך הוא, שיוכל להדבק בה .
אומרת התורה - תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא . אם התורה מתחילה ונגמרת בגמילות חסדים - משמע שכולה גמילות חסדים. אם כן, שואל המהר ל" , מדוע יש בתורה ארבע מיתות בית דין? וכי זאת גמילות חסדים !? התשובה היא ! כן - אי אפשר לגמול חסדים בלי להלחם ברע . אם לא נבער את הרע - אז לא יהיה טוב בעולם! לכן, לא ייתכן חסד ללא משפט . אך זה נכון לשני הכוונים. לא ייתכן משפט ללא חסד. אם נחסיר את הצדקה, כלומר את החסד, ונשאיר רק את המשפט - לא נעקור את הרע. לא החינוך לדמוקרטיה עוקר את הרע, אלא החינוך לחסד. משפט לבדו אינו טוב, וחסד לבדו אינו טוב ."
הרב במאמרו מסביר על מידות הקב"ה כמוזכר לעיל ,אך האם הקב"ה שימח חתן וכלה??אנו קוראים על מתן תורה שמתקשר למצוה זו , הרב משה חביב מסביר, " הקב"ה יצא לקראתם כשבאו להתייצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה...".
וכן מצאנו במדרש (מדרש רבה נשא יב, ח) "ביום חתונתו זה סיני, חיתונים היו שנאמר 'וקדשתם היום...', ומשמע מכאן שישראל הם המקבלים את הקידושין.
וצריך לבאר כיצד מצד אחד ישראל משולים לחתן המקדש את ארוסתו - התורה, ומאידך נראה להיפך, שישראל ככלה המתקדשת.
האדמו"ר הזקן בספר ליקוטי תורה עומד על שאלה זו. כדי להבין את דבריו, נקדים את משמעות המושג 'חתן' לעומת 'כלה'. המילה 'כלה' היא מלשון 'כלתה נפשי' ("נכספה וגם כלתה נפשי" - תהילים פד, ג; "כלתה לתשועתך נפשי" - תהלים יט, פא), ככלה הנכספת ומשתוקקת לחתונתה, שכן טבע העולם שהאיש הוא הנותן את הכיוון הרוחני למסגרת המשפחתית, והאשה היא הנכספת לקבל תוכן זה, ואז מגיע תפקידה - להשליך אותו אל החיים המעשיים, לעבד את השורש ולהוציא ממנו פירות."
כאשר כתבתי את דבר תורה זה, חשבתי בליבי , וקיוויתי שבית המקדש השלשי יבנה , אך לצערנו הוא עדין נמצא בשמי מרום, ככתוב במאמרו של הרב מרדכי גרינברג," מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ושם פעל ה' מכון לשבתו יתברך, ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקודש ההוא מיד מתלבש בו רוח טהרה וקדושה ... ומיד בבואו שמה, כשם שהשכינה רואה אותו - כך הוא רואה פני השכינה, ונעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך, מעין עוה"ב ... ולא בכל מקום בארץ, האדם זוכה לשלמות. כי אם במקום הנקרא ה' יראה והוא הר המוריה ... כי אף בזמן שביהמ"ק של מטה אינו בבנינו, מ"מ הבימ"ק של מעלה המכוון כנגדו, נצחי ולא יסור לעולם. ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש" (כלי יקר בראשית יג', יז'). ", העולם בני על עשיית חסד, שהיא אלול , אני לדודי ודודי לי , או הדדיות , אכפתיות, מידת האנוכיות וצרות העין ,מעכבות את בניית המקדש , לראיה ,הוא אמור להיבנות באהבת חינם , אז ברור שיש לשמור על צניעות בין המינים ולא לשכוח את טו באב חג האהבה עליו נאמר," אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי (בבגדי) לבן שא[ו]לים, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונים טבילה.
ובנות ירושלם יוצאות וחולות (ומחוללות) בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי – תן עיניך במשפחה."
בתלמוד הבבלי מונים חז"ל שישה אירועים שהתרחשו בתאריך זה:
יום שכלו בו מתי מדבר,
יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה,
יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל,
יום שפסקו לכרות עצים למערכה,
יום שביטל הושע בן אלה את הפרוסדאות (שומרי גבול) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים לירושלים,
יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה.
בפרשת מסעי, דרשו בני שבט מנשה שבנות צלפחד יורשו להינשא לבני שבטן בלבד, כדי שהנחלה שירשו מאביהן לא תעבור לבעלותו של שבט אחר. הדרישה התקבלה ובעקבותיה הוחלט כי כלל זה יחול בעתיד על כל בת שיורשת נחלה. נראה שמצב זה יצר נורמה שבה נמנעו השבטים מלהתחתן אלה באלה גם במקרים של בת שלא ירשה נחלה, תופעה שתרמה לבידול ולמתח בין השבטים. עם התנחלות בני ישראל בארץ, התייצבות השבטים בגבולותיהם ועיצוב צביונם, עמדו חכמים על התקנה המדויקת, ”זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד“, ובט"ו באב קבעו כי התקנה חלה בדורן של באי הארץ בלבד ויש לבטלה לאלתר.
הותר שבט בנימין לבא בקהל
ביום זה הותר להתחתן עם שבט בנימין, לאחר שהוחרמו בגלל חלקם בפרשת פילגש בגבעה. לאחר מלחמת האחים שהייתה בעקבות פרשת פילגש בגבעה, נשבע העם שלא ייתנו לבני בנימין נשים מישראל, ולאחר מכן הצטערו על ששבט בנימין עומד להיכחד, בעוד העם אסורים בשבועתם לתת לו את בנותיהם מיוזמתם. על כן הציעו שצעירי בנימין הרווקים שנותרו בחיים יגיעו אל כרמי שילֹה בחג שהיה נהוג שם "מימים ימימה", ויחטפו בנות זוג מבין המחוללות שם.
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן. "
אז יהודים יקרים ! ערב ראש חודש אלול , סיום שנת השמיטה וערב שנת ההקהל בשנת תשפ"ג שתבוא לטובה , זכרו דבר תורה זה ! ותלכו בדרכי ה" באהבה אליו ולזה שיושב מולכם או בקשר איתכם , רק באמת לא בכאילו .. ואסיים בסיפור חסדי משעשע הרומז לא ללכת בהלכות הגויים, " סבתו של פלוני נסעה לא"י בספינה שהיו בה כמרים רוסיים. בראותם יהודיה זקנה התגרו בה ושאלוה, מה יש לזקנה כמוה לעשות בא"י. כדרכם של יהודים ענתה בשאלה – ומה יש לכם לעשות שם? ענו לה הכמרים: הרי קברו של האלוהים שלנו שם. גחכה הזקנה האלהים שלכם קבור שם? האלקים שלי חי שם!, שבת שלום
.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
