"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך" (דברים ז,יב-יג). ' ... באותה השעה אמר דוד: ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, רחמנין ובויישינין וגומלי חסדים. רחמנין מניין? (דברים יג) "ונתן לך רחמים". בויישינן מנין? (שמות כ) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", זה סימן לבויישן, שאינו חוטא, וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וגומלי חסדים מנין? (דברים ז) "ושמר ה'  אלקיך לך את הברית ואת החסד"' (ירושלמי קידושין ד,א [וכן בבמדבר רבה ח,ד, ובדברים רבה ג,ד]). הלשון ג' מתנות טובות וכו' מזכיר את דברי רשב"י שנאמרו בדומה: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנין? שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו י'ה ומתורתך תלמדנו". ארץ ישראל דכתיב (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכתיב בתריה "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה". העולם הבא דכתיב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר"' (ברכות ה,א). נראה ששלושת המידות הטובות שבנו מקשרות אותנו אל שלושת הדברים המעולים שבקדושה, שהם תורה א"י ועוה"ב. כך נראה שנרמז כאן בפס' על חסד, כחלק מאותם שלוש מידות טובות, ולכן נרמז על חיבור לשלושת הדברים של הקדושה בעולם (תורה וא"י מקדשים יחד את העולם להביאו לעוה"ב, שניצוץ ממנו מתגלה כבר כיום בשבת שהיא מעין עוה"ב 'שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב] ודרכה מגלים קדושה לכל ימות השבוע, שכך מעלים ומקדשים את כל העולם). עניין תורה מתגלה ב"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם" שזהו מצוות התורה. עניין א"י מתגלה ב"על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך". עניין עוה"ב נרמז ב"וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך" שזהו יגע כפיו של אדם בעולם, ונאמר על הנהנה מיגע כפיו שהוא יהנה מזה גם בעוה"ב: 'ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קיב, א) "אשרי איש ירא את ה'", ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (תהלים קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה' (ברכות ח,א). ויותר מזה נאמר פס' קודם: "ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם", ודרשו זאת לרמז על העוה"ב: 'והיינו דא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ז, יא) "אשר אנכי מצוך היום לעשותם", היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם' (עירובין כב,א). בנוסף נרמז גם כאן בפס': 'אמרו לו ישראל: ואימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים? אמר להם הקב"ה: מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מנין ממה שקרינו בענינינו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"' (דברים רבה ג,א). נראה שכאן נרמז על ענייני הקדושה ותיקון, כיון שכאן נאמר על הדקדוק בשמירת התורה כולה: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם"; '"והיה עקב" זה שאמר הכתוב: "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני" (תהל' מט ו). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל, שיש בה שש מאות ושלש עשרה מצות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין ואומר: ריבונו של עולם, איני מתיירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתיירא? מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהייתה קלה. ואתה אמרת הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה. לכך אמר: "למה אירא בימי רע" וגו'. "והיה עקב תשמעון" זה שאמר הכתוב: "הנחמדים מזהב ומפז רב" וגו' (תהל' יט יא), וכתיב: "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב" (שם שם יב)' (תנחומא "עקב" סימן א). נראה שבשלושת המידות הביישנים קשור לתורה, שלכן למדים לביישנים בעניין אי חטא, ומודגש עניין הר סיני: 'בויישינן מנין? (שמות כ) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", זה סימן לבויישן, שאינו חוטא, וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני'. ואף משה הביא לנו את התורה, ונאמר עליו "והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג), וענוה ובושה קשורים זה בזה. רחמים כנגד א"י, שהפס' של רחמים נאמר בעיר הנידחת, ושם נאמר בהתחלה "כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבת שם לאמר" (דברים יג,יג) כך שרומז על ערי ישראל, כך שמרמז על א"י (אמנם בספרי למדו שם '"אשר ה' אלקיך נותן לך" – בכל מקום', אולם הגר"א גרס למעט ח"ל, וכן מובא בגרסת הילקו"ש '"אשר ה' אלקיך נותן לך" - פרט לחו"ל', כך שמדובר על עיר בא"י דווקא. ובכ"א בשל גרסת הספרי שבספרים אמרנו שמדובר על ערי ישראל שזה מרמז על א"י כיון שהיא מקום ערי ישראל העיקרי). חסד קשור לעוה"ב, ששם הויה הוא מידת החסד, והוא השם שיהיה בשלמות לעתיד לבא (פסחים נ,א). (אולי אפשר שעל עיר הנידחת נאמר 'אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעולם הבא' (משנה סנהדרין י,ד), ממילא על מי שמכם [שעליו נאמר רחמים] זה ההיפך, שיש לו חלק לעוה"ב, כך שרחמים כנגד עוה"ב [וזה מתאים למ"ד שדין עיר הנידחת חל בכל מקום בעולם]; וממילא נשאר שחסד קשור לא"י, שחסד נלמד מהפס' שאצלנו, וסמוך אליו נאמר "על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך" שזהו א"י. [נראה שרחמים וגמ"ח קשורים זה בזה, שהרחמן עושה חסד בעקבות שמרחם על האחר, וכן א"י ועוה"ב קשורים, שכאן זהו מקום קודש כעין דוגמה שלעתיד, ולכן רחמים וחסד יכולים להופיע כא"י או כעוה"ב]).