אוי עד מה נח מקופח היה....

----------------------------------------.

אחרי פרשת נח לא בכדי באו פרשיות אברהם שהחלו בקריאה ו/או הציווי : 

"לך לך".

 סמיכות זו וכמו גם מעמדו וייעודו של כל אחד מהם.

 זה לשמר גרעין לעולם החדש וזה לגבש אומה בדרכו להיות : אב המון גויים".

הסמיכות כאמור הזמינה השוואה ביניהם.

 פרשנים עטו על דמותו של נח להניחה בצל דמותו של אברהם.......

 

לעניות דעתי כל ניסיון להשוות בין נח לאברהם, למצער היה מעשה לא ראוי 

ולא הגון.......

.

 פרשת נח היא פרשה היסטורית חד פעמית .

 נח נבחר להיותו שושבין לעולם שנחרבב מול עיניו.

 

אם שואלים היו את נח  לפני המבול מה אתה מעדיף למות עם כולם, או להינצל בתיבה יחד עם משפחתך. 

 וודאי היה אומר : מימלא תרומתי האישית לעולם החדש  - תהא זעומה .

 שהרי בניי וצאצאיהם הם שיבנו את העולם החדש.

 מה יתן לי לראות עולם אדם נחרב אל מול עיניי. 

ובעיניי - נח היה בוחר לוותר על המשך חייו.

 כך או כך,הוא יצא נח מהתיבה פוסט טראומטי באופן קשה ביותר.

  לא בכדי חיפש מיד את היין.......

 

נח כאותיות שמו מצא חן בעיני ה' כי היה נוח לבריות והיה איש אדמה. 

שני תכונות המכשירות אותו לקחת חלק בחורבן הכל על פני האדמה .

 ובניסיון לשוב ולהציל .להתחיל הכל מחדש.

 בכל אופן טראומת המבול עשתה שמות בנפשו כאמור.

 מנגד אברהם היה אדם מסוג אחר כשמו היה "אב - רם לכולם . לכל מי שנפגש בו. אדם כזה מחפש את מה שמחבר בין כולם חיפש וחיפש ומצא שיש בורא אחד שברא את כולם...

 

נח החיבור לאלוהים בא לו משום שהאלוהים "שם" עיניו עליו והוא : התהלך עם האלוהים  :

מין אנטרקציה כמעט טבעית ומתמדת.

 אז ייחודו של נח בהיותו לעצמו צדיק ותמים לעומת כולם...

 

כך או כך , שניהם התחיל למעשה את שליחותם בקריאה : "לך לך".

לנח ה"לך לך" ללכת למשימה חד פעמית בהיסטוריה האנושית  לשמש שומר לגרעין של האנושות והבריאה ובכך למעשה תם חלקו וייעודו בעולם. 

אחרי היציאה מהתיבה נותר הוא משתתף פאסיבי  ופורמאלי. [לעניין הבריתות].

 בניו הם  שהמשיכו לבנות עולם חדש .

  כאמור : נח שרוי היה מיני אז בצל המדכדך.

 של אדם טראומטי שתמיד מסתכל אחורה לחפש את אשר אבד.. 

 

נח היה למעשה פוסט טראומטי קשה ממעשה המבול. הוא התקשה ולא השכיל להתאושש . 

לא בכדי שעם יציאתו לאחר כביכול ההודאה לאלוהים באמצעות מזבח שבנה ועליו הקריב קורבנות .

אך מיד חיפש את שביל הבריחה . חיפש את  היין ומיני אז כל חייו טבעו בו.....

 

לי ,אין כל ספק ,שאם האלוהים היה פונה אליו לכתחילה בשאלה רוצה להיות בתיבת ההצלה  המשמרת גרעינו של עולם או רוצה להעלם עם כל העולם. 

כי אז בעיניי נח היה בוחר באפשרות הראשונה . 

היה הוא אומר מימלא המושאים והרלוונטיים לעולם החדש הם בניי. 

ואני - נח אהיה בוודאי אך משקולת כבדה עליהם ועל עצמי.

 

הנה כי כן, נח לפחות בדיעבד, מעדיף היה להיות נספה במבול עם כל העולם שהכיר ובלבד שלא יחווה את הטראומה ממנה לא התאושש . טראומה של מי שנבחר להיותו שושבין לחורבן... והפך לכלי שבור לאחריו.

 והנה כאן, הייתי מבקש להיכנס לנישה נעלמת ועלומה.

 נח אחרי המבול חי עוד 350 שנה והאם עובדה זו מתיישבת  עם טענתינו כי נשא בקרבו טראומה קשה ומשביתה  ועוד מאות שנים.

אז כן !

 מי שמתהלך עם האלוהים  יודע כי קיצו תלוי באלוהים ...

 

נקודת המוצא הוא הפסוק שלהלן :

 אני יודע ,שאני נכנס לכעין ספקולציה ושאין לי כל ביסוס ממשי לדברים הבאים .:

 אך כל פעם שקראתי את הפסוק כאמור המסיים את את תקופת חייו של נח. 

הסוף המקראי של נח תמוהה היה בעיניי

 תהיתי איפה בניו :   מדוע נותר בודד במתתו מבלי הליווי המצופה ומבלי קבורה מכובדת כל שהיא [כמו אברהם למשל  הרי הוא הוא, שהציל ונשא בנפשו את גרעין העולם החדש....

 

אז ליבי אומר לי - ואני מדגיש ליבי שלי 

. שנח לבסוף כנראה  נשבר סופית וסיים את חייו בהתאבדות  ודווקא בקפיצה לים......

 כאילו לשוב ולמות כמו כולם - במבול של מיים.

 או במצולות של תהום רבה.

משה אהרון