הסיפור על אתונו של בלעם נראה אמנם כסיפור פיקנטי, מוזר ומסקרן אך מהי המשמעות שלו? למה חשוב שנדע שהאתון ניסתה לברוח מהמלאך, שבלעם הכה אותה ולבסוף היא פתחה את פיה והתחילה לדבר? מה מיוחד אצל בלעם שה' "שינה את הטבע" למענו בצורה כל כך יוצאת דופן, כך שחיה פתאום תדבר?

חז"ל לימדו אותנו במסכת אבות (ה, יט) "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע".

אומנתו של בלעם היתה העין הרעה. בלק שוכר אותו לקלל את עמ"י ע"י חיפוש והתמקדות בדברים הרעים, בעבירות, בנפילות ובצדדים השליליים. בלעם היה "מומחה" במציאת הרע, אמירתו וניצולו. 

בלעם מסיים משאו ומתנו עם מלאך ה' ויוצא לדרכו, לבצע את משימתו, חמוש בכוונות רעות. 

והנה, האתון, חברתו הטובה ביותר, מתחילה "להציק" לו. סוטה מן הדרך, לוחצת אותו אל הקיר ולבסוף רובצת במקום. באותם רגעים בלעם ודאי בטוח שהאתון מתחילה במרד קטן או שלכל הפחות לקתה בשגעון רגעי..  [אם נכנס לרגע לראש של בלעם, מה היינו עושים במצב כזה? האם לא היינו גם אנחנו מכים את האתון? לכאורה בלעם עושה את הדבר המתבקש, מכה אותה קצת במקל כדי שתמשיך בדרכה, מנסה לחנך אותה..]

אלא שאז... האתון פותחת את פיה, מתחילה לדבר ולהסביר לבלעם מה באמת קרה. מהי ההתסכלות הנכונה שבה יש להסתכל על המציאות. אתה אמנם חושב שהשתגעתי ורציתי לפגוע בך אך האמת שונה לחלוטין. רציתי לעזור לך, ניסיתי להציל אותך ממוות.

לו היית בוחר לראות את הסיטואציה בעין טובה היית מבין את פעולותיי.

הקב"ה, ע"י שליחת האתון, רוצה ללמד את בלעם לקח גדול רגע לפני ההגעה לבלק וקללת עם ישראל, מעין אזהרה אחרונה ומוחשית. דוגמא חיה לעיוות ההסתכלות שלו והנזקים העלולים לנבוע ממנה. ה' כאילו אומר לו - אתה עסוק כל היום בחיפוש הפגמים והרוע, אך האם זוהי דרך נכונה? הנה, היית בטוח שהאתון רוצה ברעתך אך נוכחת לראות ששגית. וכפי שטעית באתון, כך ודאי תטעה בעמ"י. "ויגל ה' את עיני בלעם.. ויאמר אליו מלאך ה'"..